"עלמהההההה!" שמעתי את האחים התאומים שלי צועקים בקולי קולות ברחבי החדר שלי.
אני חלק משלישייה,אמרו לאמא שלי בלידה שהסיכוי שנצא בריאים שואף לאפס אבל עברו מאז 16 וחצי שנים ואנחנו בריאים ושלמים.
אני הבת היחידה בשלישייה,יש לי שני אחים תאומים שקוראים להם עיליי ועומרי,כולם קוראים לנו שלישיית המוסקטרים כי כולנו מתחילים באות ע' וגם כי אנחנו שטותניקיים ברמות שאף אחד עוד לא ראה מימיו. גם מצחיק וגם מטומטם בו זמנית.
בנוסף יש לנו עוד שני אחים גדולים ועוד אח אחד קטן.
אז אני לא רק הבת היחידה בשלישייה,אני הבת היחידה בכל המשפחה הזאת.
"מה אלוהים מה?" שאלתי בחוסר כוחות כיוון שהעירו אותי. הסתכלתי על השעון מופתעת שהשעה פאקינג תשע בבוקר!
"למה למען השם אתם מעירים אותי ביום שישי בתשע בפאקינג בוקר?" צעקתי גם אני מרוב כעס.
אני לא יכולה כשמעירים אותי מוקדם,זה גורם לי להיות עייפה ועצבנית במשך כל היום ואני לא אוהבת את ההרגשה הזאת.
"קומי! אמא ואבא קוראים לכולם לסלון" עיליי אמר בזמן שעומרי מנסה למשוך אותי מהמיטה
"נמאס לי מחיי" מלמלתי לעצמי בשקט בזמן שעומרי מנסה למשוך אותי מהידיים ועיליי מהרגליים "אני קמה אני קמה!" אמרתי להם בתקווה שהם יקנו את זה ויצאו ואז אני אוכל לחזור לישון "אז קדימה קומי" שמעתי את קולו של איתמר אחי הגדול נכנס לחדר "אתה אמור להיות בצד שלי!" צעקתי בכעס "כן אבל יש שיחה עם ההורים אז תקומי ואז תחזרי לישון" הוא אמר וקמתי מהמיטה בחוסר כוחות מוחלט ותשישות תוך כדי ממלמלת לעצמי כמה קללות בשקט מהעצבים.
"לא לא עיליי לא!" צעקתי על עיליי שלא ירים אותי וכמובן שהטיפשול לא מקשיב לשום דבר חוץ מלעצמו אז הוא הרים אותי עד לסלון והניח אותי ישר על רגליו של ריף,אחי הגדול השני.
במחשבה שנייה קיבלתי אחלה טרמפ לסלון מבלי להשקיע שום מאמץ פיזי,אני שוקלת לאמץ את הדבר הזה.
"בוקר טוב" צעקו ההורים שלי והתיישבו על הספות שלידנו בסלון.
"אפשר להבין בשביל מה הערתם אותי משנת היופי שלי?" ריף שאל,ריף ואני אותו הטיפוס בדיוק,שנינו מתנהגים בדיוק כמו דוב,ישנים בלי הפסקה ואוכלים בלי הפסקה.
ריף בן 19 הוא האח הכי גדול במשפחה.
אחריו יש את איתמר שהוא בן 18.
אחריו יש אותי,את עומרי ואת עיליי שכמו שכבר אמרתי אנחנו בני 16.5
ואחרינו יש את האח הכי קטן במשפחה,שון שהוא בן 15.
"אני ואמא צריכים לספר לכם משהו.." אבא שלי אמר. "נו אז תדברו אני עייף" שון התלונן ונשכב על הספה בייאוש "הנה אמא תספר" אבא שלי אמר וניסה להתחמק מהעניין כמה שיכל "איתן! אנחנו החלטנו לספר להם ביחד אז תפסיק להתנהג כמו תינוק" אמא שלי אמרה לאבא שלי זעופת פנים. "נו דברו כבר מה קרה?" איתמר שאל "רגע אמא את בהריון?" עיליי שאל ונתתי לו כאפה בראש כדי לאפס אותו ואת הטמטום שלו קצת.
אני חושבת ששישה ילדים בגיל הטיפש עשרה מספיקים לה. "לא נכון! אתם מתגרשים?" עומרי שאל. אלוהים למה יש לי אחים כאלה מטומטמים? "נדפקתם לגמרי אה?" שאלתי אותם והם רק צחקו "טוב נו יאללה שקט תנו להם לדבר שנחזור לישון" ריף צעק
"טוב אז אתם כבר יודעים שהעסקים שלנו בשמיים והם נורא מצליחים" אמא שלי התחילה להסביר ואנחנו הנהנו "קיבלנו הצעה שאנחנו לא יכולים לסרב לה" אבא שלי המשיך "יש לנו הזדמנות להרחיב את העסקים שלנו גם בחו"ל" אמא שלי הוסיפה "אנחנו עוברים לגור בקובה למשך שנה" הם אמרו ביחד נרגשים ואנחנו רק יישבנו שם כל האחים בשוק ממה ששמענו עכשיו ועם פרצוף תחת "חחחחחחחח מה היום אחד באפריל כאילו ואני לא זוכר?" עיליי התפקע מצחוק ממה ששמע,כזה מפגר עוד לא ראיתי.
"אתם רציניים איתנו כאילו?" איתמר שאל "כן! מה זה לא מרגש?" אמא שלי שאלה בהתלהבות "אולי אתכם אבל אותנו לא" שון אמר כעוס "שלא תבינו אותנו לא נכון. אנחנו שמחים שיש לכם הזדמנויות להרחיב את העסקים שלכם גם בחו"ל אבל בחייאת מה אנחנו אמורים לעשות בקובה במשך שנה שלמה? להתיידד עם קובנים?" שאלתי והבנים התחילו לצחוק וראיתי את ההורים שלי מגחחים לעצמם "אני רצינית אמא מה אנחנו אמורים לעשות בקובה במשך שנה שלמה?" שאלתי "זאת יכולה להיות הזדמנות נהדרת להתחבר לשורשים שלכם" אבא שלי אמר "אוי נו בחייאת אבא אנחנו רבע ספרדים ושלושת רבע עיראקים איפה בדיוק אתה רואה שורשים קובנים?" עומרי שאל צוחק גורם לי לצחוק קצת "נו הבנתם למה אני מתכוון" אבא שלי אמר "לא אבא לא הבנו למה אתה מתכוון" ריף ואיתמר התלוננו שניהם "הטיסה שלנו בעוד יומיים. אנחנו מבטיחים לכם שיהיה לכם הכי כיף שיש" אמא שלי אמרה בניסיון לנחם אותנו "עוד יומיים?!" שאלתי מופתעת. "רק עכשיו אתם נזכרים לספר לנו שבעוד יומיים אנחנו עוברים לגור בקובה?" שאלתי "עלמה אל תקחי את זה ככה. אנחנו לא ידענו אם לקבל את ההצעה או לא ולבסוף החלטנו לקבל אותה אז אנחנו מקווים שתשמחו בשבילנו ואני אשמח אם תתחילו לארוז כבר עכשיו כדי שלא נתעכב ברגע האחרון" אמא שלי אמרה "אנחנו שמחים בשבילכם אבל להפיל את הפצצה הזאת בדקה התשעים? איך ציפיתם שנגיב? אז אנחנו טיפה בשוק ועוד מעט זה יעבור לנו" ריף אמר ודיבר בשם כולנו וההורים שלנו קמו לעברנו "קדימה לקום חיבוק קבוצתי" אבא שלי אמר "נו אתה והשטויות שלך" עומרי אמר מגחח וקמנו לחיבוק משפחתי ולאחר מכן ההורים שלנו עלו לחדר שלהם כדי להתחיל לארוז.
"אז מה? אתם מוכנים להתיידד עם קובנים?" שאלתי את האחים שלי מנסה להפיג את השקט ששרר בין כל האחים בסלון "לא את סתומה ברמת אחת" עיליי אמר גורם לכולנו לצחוק "אמר הסתום הראשי" החזרתי לו והוא צחק "אשכרה עוברים לגור בקובה" שון אמר מתפלא "כן כנראה.." איתמר נאנח "מעניין אם יש שם חתיכים" אמרתי ומהר כולם הסתכלו עליי במבטים כועסים. ככה זה שאת חיה עם עוד חמישה אחים,את לא יכולה לדבר על בנים ואסור שיהיה לך חבר כי את צעירה מדי.
"מקווה בשבילך שלא שמעתי טוב את מה שאמרת" ריף אמר "מה אתם רוצים זה באמת מעניין אם יש שם חתיכים" אמרתי "וואי וואי את משחקת באש עלמה נשבע לך" ריף השיב "מה זה לא מעניין אותך אם יש שם 'כוסיות' כמו שאומרים?" שאלתי "אני זה משהו אחר" הוא אמר "בקיצור את החופשה של השנה הזאת אני אעביר בחיפוש אחרי חתיכים קובנים" אמרתי מחייכת בגאווה והבנים מיד העיפו עליי את הכריות של הספה כי הם לא אהבו את מה שאמרתי "תיזהרי אני אשים עלייך קולר עם צ׳יפ" איתמר אמר מזהיר אותי ומאותו הרגע כבר החלטתי לעצבן אותם בכוונה סתם בשביל הצחוק "וואי ואז גם יהיה לי חבר קובני חתיך!" אמרתי בהתלהבות רואה את הורידים של כולם מתחילים לבלוט מרוב העצבים "וואי עלמה יש לך שלוש שניות לטוס מפה לפני שאנחנו מעיפים אותך מהחלון" איתמר אמר וקמתי מהספה מתקדמת לכיוון החדר שלי בדילוגים "חתיכים חתיכים חתיכיםםםםם" צעקתי ברחבי הבית שמה לב שזה מעצבן אותם "הילדה הזאת מסובבת כאן את כולם על האצבע הקטנה" שמעתי את איתמר אומר מגחח תוך כדי ותוך פחות מחמש שניות הם קמו אליי כולם בעצבים ומושכים אותי בחזרה לספה ומתחילים להעיף עליי כריות "אמא! אבא!" צעקתי לעזרה כי ידעתי שאם ההורים שלנו לא יפרידו את מה שהולך בנינו,אף אחד לא יפריד.
"תעזבו אותה מה אתם עושים לה? מסכנה" אמא שלי אמרה בקול לא מפסיקה לצחוק מאיתנו "אמאאאא תעזרי לי!" אמרתי לאמא שלי והיא התחילה להפריד "הכל בגלל שדיברתי על חתיכים! לא עשיתי כלום!" אמרתי מגנה על עצמי "בסדר אבל את מכירה אותם זה מדאגה את אחותם הקטנה" היא אמרה "אבל אני האחות הגדולה של שון!" אמרתי בהתחכמות "אבל את חשובה לו בדיוק כמו שאת חשובה להם" היא אמרה נשקה לי בלחי ועלתה בחזרה לארוז. "משוגעים" אמרתי מסדרת את השיער ומסדירה את הנשימות שלי "פעם אחרונה שאני שומע דברים כאלה" ריף אמר עם אצבע מזהירה "רק אל תהרוג אותי" אמרתי וקמתי מהספה "לאן?" עומרי שאל אותי "להתלבש ואז אני הולכת ללינוי" אמרתי "אז אני אקח אותך" ריף אמר "טוב אז אני אתלבש מהר" אמרתי והתקדמתי לכיוון החדר שלי.
נכנסתי לחדר שלי,פותחת את הארון ומוציאה לי בגדים.
לבשתי גופיה שחורה עם ג׳קט ג׳ינס בצבע אדום,ומכנס נוח בצבע לבן.
כשסיימתי להתלבש ענדתי את התכשיטים שלי והתיישבתי על המיטה כדי לנעול נעליים.
נעלתי נעליי אולסטאר לבנות,ויצאתי מהחדר מתקדמת בחזרה לכיוון הסלון לבנים.
"זהו את מוכנה?" ריף שאל אותי "כן בוא נצא"
אמרתי "ביי"אמרתי לבנים וחיבקתי כל אחד מהם "אמא אבא הלכתי ללינוי!" צעקתי כדי שיוכלו לשמוע אותי "תהני!" הם השיבו בחזרה ויצאתי ביחד עם ריף מהבית.
נכנסנו לרכב של ריף,רק לו ולאיתמר יש רכב אבל איתמר עצלן מדי כדי לצאת מהבית.
"יהיו שם בנים?" הוא שאל "לא ריף לא יהיו שם בנים" אמרתי,לפעמים אני מרגישה איתם בחקירות שב"כ. "אני כולה הולכת אליה כדי לספר לה שאנחנו עוברים זה הכל" אמרתי "לא אמרתי כלום" הוא אמר במבט תמים "טוב אחי טוב" אמרתי והוא צחק "אוי עלמוש עלמוש אני מאחל לך רק בריאות אחותי" הוא אמר נאנח "ונאמר אמן"אמרתי.
הפעלנו את השירים באוטו ורקדנו כמו משוגעים,זה רק מראה לי כמה שאני נהנית עם האחים שלי וכמה שאני אוהבת אותם,עם כמה שזה נשמע טיפשי,אני נורא נהנית להיות הבת היחידה,זה כיף ועוד עם אחים כמו שלי זו בכלל חוויה.
"בלי שטויות עלמה אני מזהיר אותך" הוא אמר לי כשהגענו לפני שיצאתי מהרכב "אל תדאג" אמרתי "יאללה תהני" הוא אמר וחיבקתי אותו מנשקת אותו בלחי ויוצאת "תודה ריף" אמרתי בחיוך והוא שלח לי חיוך בחזרה ונסע במהירות חזרה הביתה.
התקדמתי לכיוון ביתה של לינוי ודפקתי בדלת ואמא שלה מירב פתחה לי "עלמה! איזה כיף לראות אותך" היא אמרה מחבקת אותי "מירבוש הייתי כאן אתמול" אמרתי צוחקת והתנתקנו מהחיבוק "בסדר אבל אני בדיוק ישנתי שבאת למרות שיכלת להעיר אותי" היא אמרה "נראה לך שהייתי מעירה אותך באמת" אמרתי צוחקת "לינוי בחדר שלה?" שאלתי אותה "ישנה אלא מה" היא אמרה וצחקתי תוך כדי מתקדמת לכיוון החדר שלה.
"לינוי! תקומי יא פדלאה!" צעקתי עליה שתקום "עלמה באמא שלך תני לישון" היא אמרה בקול עייף "נו אבל אני צריכה לספר לך משהו" אמרתי בלחץ "אז תחכי שנייה שאני אקום" היא אמרה וחזרה לישון "טוב אז אני מבינה שאת לא רוצה שאני אספר לך שאנחנו עוברים" שאלתי האמת יותר משאמרתי "אתם מה?!" היא מהר פתחה את עיניה צועקת ברחבי החדר. "כן..." אמרתי בעצב "אבל למה אתם עוברים?" היא התלוננה "להורים שלי יש הזדמנות להרחיב את העסקים שלהם אז אין לנו כל כך ברירה.." נאנחתי "אבל יש לכם עסקים בכל הארץ" היא אמרה ורק באותו הרגע נפל לה האסימון "רגע רגע רגע. אתם עוברים לחו"ל?!" היא שאלה "כן" אמרתי מבואסת "ועוד תנחשי לאן? לפאקינג קובה!" אמרתי בכעס והיא צחקה "מה מצחיק אותך אינפנטילית?" שאלתי בכעס "חחחחחחח קובה קטלג" היא אמרה לא מפסיקה לצחוק "את אמורה להיות עצובה שהחברה הכי טובה שלך עוברת" אמרתי "אני עצובה אבל עד שאת עוברת לגור בחו"ל את עוברת לגור בפאקינג חור" היא אמרה עדיין צוחקת "את פשוט זבל" אמרתי "רגע יש מצב את עובדת עליי?" היא שאלה "את מוזמנת להתקשר להורים שלי ולשאול אותם" אמרתי וכך היא באמת עשתה.
לינוי- "הלו דניאלה" היא אמרה לאמא שלי
דניאלה(אמא שלי)- "מה לינוי" היא השיבה
לינוי- "אתם באמת עוברים לקובה?" היא שאלה
דניאלה- "כן נסיכה שלי אבל זה רק לשנה" אמא שלי אמרה לה
לינוי- "טוב תודה דניאלה רציתי לבדוק שעלמה לא עובדת עליי" היא אמרה לאמא שלי ושמעתי את הצחוק שלה מהצד השני של הקו
דניאלה- "ביי לינוי" היא אמרה צוחקת וניתקה את השיחה.
"אני אמרתי לך" אמרתי "זדייני אני לא מאמינה שאת באמת נוסעת" היא אמרה וחיבקה אותי מהר חיבוק דוב הכי גדול שיש "אל תדאגי אני אבוא לבקר נראה לך באמת שאני יכולה לשרוד בפאקינג חור הזה שנה שלמה בלי לראות אותך!?" אמרתי והיא ניסתה להתנחם בעובדה הזאת שקיימים ביקורים "חסר לך שלא!" היא אמרה וחיבקה אותי שוב.
"מתי אתם נוסעים?" היא שאלה "עוד יומיים" אמרתי "ורק עכשיו נזכרו להודיע לכם?" היא שאלה מופתעת "ככה גם אנחנו אמרנו אל תדאגי" אמרתי "אולי תמצאי לך שם איזה חתיך לטיני" היא אמרה "וואי היית צריכה לראות את הבנים כשאמרתי את זה" אמרתי "הרביצו לך על זה נכון?" היא שאלה,היא כבר מכירה אותי ואת האחים שלי יותר מדי טוב
"יאפ" אמרתי "טוב נו בואי נצא מהבאסה ונעשה משהו!" אמרתי "מה את רוצה לעשות?" היא שאלה "לא יודעת רק בואי נצא" אמרתי לה "נמל?" היא שאלה "נמל" אמרתי בחיוך והיא קמה והתחילה להתלבש.
אמנם איך שהתלבשתי לא כל כך מתאים לנמל אבל מה אכפת לי,כל עוד זה נוח אז זין שלי.
***********
"איפה היית?" ריף שאל בעצבים כשנכנסתי הביתה "הייתי עם לינוי" אמרתי "עד עכשיו?! הסתכלת בכלל על השעה?" הוא שאל ואת האמת שלא,לא הסתכלתי על השעה.
הדלקתי את האייפון וראיתי שהשעה שתיים וחצי בלילה "אפשר לחשוב כולה שתיים וחצי" אמרתי "כולה?!"הוא שאל בעצבים "כן ריף כולה" אמרתי "ילדה בגיל שלך לא צריכה להיות בחוץ בשעות האלה" הוא אמר "אויש נו ריף אתה לא אבא ולא אמא שלי וכשאתה היית בגיל שלי גם בשש בבוקר לא היית חוזר" אמרתי. אני יודעת שהתגובה שלי יותר מדי קשוחה ורעה,ואני גם יודעת שהוא אומר את זה מתוך דאגה אבל לפעמים זה פשוט מעצבן ששולטים לך על החיים.
"אני זה משהו אחר" הוא אמר "די כבר עם ה'אני זה משהו אחר' הזה! די! אני כבר לא יכולה לשמוע את זה! אתה לא משהו אחר! אתה בדיוק כמו כולם!" צעקתי בכל רחבי הבית וצעדתי זועמת אל החדר שלי,שומעת אותו ממלמל 'סעמק' ובועט במשהו.
אני לא מסוגלת לשמוע אף אחד עכשיו אני פשוט רוצה להיות לבד. אני מודעת לכך שזה נובע מדאגה בלבד אבל לפעמים אני מרגישה שזה כבר יותר מדי,לפעמים אני מרגישה חנוקה לגבי הדברים האלה פשוט..
טרקתי את הדלת בעצבים נזרקת על המיטה ומתחילה לבכות,כל הצעקות האלה לא מגיעות לריף,הוא רק דואג לי למרות שלפעמים זה יותר מדי,אני לא אוהבת לריב עם ריף או עם אחד האחים שלי,זה גורם לי למועקה בלתי נפסקת.
לפתע שמעתי את הדלת נפתחת,אפילו לא התאמצתי להרים את הראש ולבדוק מי זה,המשכתי לבכות כמו נמושה ולהוציא את כל מה שהצטבר לי בפנים בזמן האחרון.
"די קטנה שלי יהיה בסדר" שמעתי את קולו של איתמר לידי. הוא חיבק אותי ולא עזב עד שנרגעתי, "תודה איתמר" אמרתי מחייכת לאט לאט מנגבת את הדמעות מהפנים "אני תמיד כאן בשבילך אחות" הוא אמר מחבק אותי ולאחר מכן פרע לי את השיער והרס אותו
"דיייי" אמרתי מנסה להתחמק והוא הפסיק וחזר לשבת לידי "על מה רבתם?" הוא שאל "אני וריף?" שאלתי "אז לא" הוא אמר "סתם לפעמים אני מרגישה יותר מדי חנוקה עם השמירה שלכם עליי. אני מבינה שזה מדאגה אבל ריף היום הגזים לגמרי אז התגובה שלי יצאה משליטה למרות שזה לא הגיע לו אבל זה פשוט הטריף אותי כבר ולא יכלתי יותר" אמרתי מסבירה לו הכל "אבל עלמה את יודעת שאנחנו עושים את זה כי אנחנו דואגים לך" הוא אמר "אני יודעת וגם אמרתי את זה אבל לפעמים זה פשוט מחרפן אותי,היום זה היה יותר מדי.." אמרתי לו "את יודעת שבסופו של דבר את תצטרכי לדבר איתו על זה" הוא אמר לי "כן אני יודעת" השבתי לו "את רוצה שאני אשאר איתך עד שתירדמי?" הוא שאל והנהנתי בחיוך נשכבת במיטה ועוצמת את עיניי לאט לאט בזמן שהוא מעביר את אצבעותיו בשיערי,כבר מגיל קטן הוא יודע שזה בין הדברים היחידים שמרדימים אותי.
°נקודת מבטו של איתמר°
"לילה טוב קטנה" אמרתי והצמדתי נשיקה קטנה לראשה ויצאתי בשקט מהחדר סוגר את הדלת בעדינות ומתקדם לכיוון החדר של ריף שנמצא בקומה השנייה.
החדרים שנמצאים בקומה השנייה הם רק שלי,של ההורים שלי,של ריף,ושל עיליי.
"אתה מודע לזה שעלמה בכתה עכשיו איזה חצי שעה בגללך נכון?" נכנסתי לחדר מהר
"תגיד לי מה אתה חושב שאני רוצה שיהיה לה רע?" הוא שאל "זאת אחותי הקטנה והיחידה שיש לי,היא אחד הדברים הכי חשובים לי בחיים ומאז שהיא התחילה לגדול ידעתי שאני אעשה הכל כדי לשמור עליה,הכל מהכל.
אז כן לפעמים אני מגזים בתגובות שלי אבל זה לא מתוך רוע זה מתוך דאגה בלבד" הוא הוסיף מבלי שהספקתי להשחיל מילה אפילו "ואתה כזה טמבל לפעמים איתמר" הוא אמר "יא חתיכת זין מה זה קשור עכשיו" אמרתי יותר משאלתי "אתה חושב שאני רוצה שיהיה לה רע" הוא אמר "יא מטומטם לא אמרתי דבר כזה רק אמרתי שאתה תצטרך לדבר איתה כי היא בכתה עכשיו בגלל הריב שלכם עד שהיא נרדמה" אמרתי "אני אדבר איתה אל תדאג זאת עלמה אי אפשר לכעוס עליה יותר משתי דקות" הוא אמר גורם לי לצחוק טיפה
"סוני?" הוא שאל "יאללה סוני" אמרתי וירדנו לסלון מדליקים את הסוני ומתחילים לשחק.
~~~~~~~~~~~~~~
°נקודת מבטה של עלמה°
קמתי בבוקר נזכרת בריב שלי ושל ריף אתמול ונאנחת מכעס ואכזבה.
קמתי מהמיטה בחוסר כוחות והתקדמתי לכיוון חדר האמבטיה. צחצחתי שיניים,שטפתי פנים וסירקתי את השיער שלי.
הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לחדר של ריף,אני לא יכולה או רוצה לריב איתו,בסופו של דבר הוא עושה את זה מדאגה ואני יודעת את זה אבל לפעמים אני פשוט מרגישה חנוקה מדי.
דפקתי בדלת החדר שלו שתי נקישות,האמת שאני בכלל אתפלא אם הוא ער כי הוא בדרך כלל ישן עד הערב אבל אולי היום יהיה אחרת.
"אפשר להיכנס" שמעתי את קולו מבחוץ,כן כנראה שיש הפתעות בחיים. בדרך כלל אני לא דופקת,רק בפעמים נדירות אבל בגלל המצב התביישתי להיכנס כאילו כלום לא קרה.
נכנסתי לחדר מורידה מהר את פניי מטה מהבושה והוא רק התקדם לכיווני וחיבק אותי
"אני מצטערת על התגובה שלי,זה לא היה במקום" לחשתי לו תוך כדי החיבוק "זה בסדר אני מבין שגם אני לפעמים מגזים אבל אני דואג לך" הוא אמר ופרע את השיער שלי מה שגרם לי להתנתק מהחיבוק "וחוץ מזה,אי אפשר לכעוס עלייך יותר משתי דקות" הוא אמר וחיבקתי אותו שוב מדביקה לו נשיקה ללחי ויצאתי מהחדר בחיוך. אני שמחה שהשלמתי איתו ושהוא גם מבין את הצד שלי,אני שונאת לריב עם האחים שלי כי אז זה גורם למתיחות בכל המשפחה.
אני צריכה להגיד תודה לאיתמר ובשביל זה אני צריכה להעיר אותו.
נכנסתי לחדר של איתמר בשקט וניערתי את גופו בעדינות כדי שיקום והוא פתח את העיניים שלו לאט לאט. "רק רציתי להגיד תודה על הלילה" אמרתי מחוייכת "אני תמיד כאן" הוא אמר בחיוך "דיברת עם ריף?" הוא שאל "כן כן דיברנו והשלמנו" אמרתי "יופי אני שמח" הוא אמר וקם מהמיטה "לאן?" שאלתי "לצחצח שיניים" הוא אמר והתקדם לכיוון חדר האמבטיה שנמצא בחדר שלו.
יצאתי מהחדר שלו וירדתי לחדר שלי.
אני חושבת שאנחנו צריכים לצאת ליום כיף רק האחים,לדבר על המעבר ולעשות משהו רק אנחנו,עבר המון זמן מאז שעשינו משהו רק אנחנו בגלל העומס בלימודים וזה היה די חסר לי..
חזרתי לסלון ובדיוק כמו שחשבתי ראיתי את ריף ואיתמר יושבים שם ומשחקים בסוני הזה שלהם. "בואו נעשה משהו היום" אמרתי "כל האחים. מלא זמן לא עשינו משהו כולנו" הוספתי "חחחחח שיהיה לך בהצלחה להעיר את החוראנים האלה" ריף אמר לי "רגע אבל אתם מסכימים?" שאלתי "מסכימים מסכימים עכשיו בהצלחה לך בלהעיר אותם" איתמר אמר וחשבתי על הדבר הראשון שעלה לי לראש וזה להעיר אותם עם סירים כמו בצבא.
התקדמתי לכיוון המטבח והוצאתי מהארון של הסירים את אחד הסירים של אמא שלי,לקחתי מאחת המגירות כף של בישול ועליתי לחדר של עיליי.
פתחתי את הדלת והתחלתי 'לתופף' על הסיר
כל כך חזק שהפכתי להיות חירשת באיזשהו מובן. "בוקר טובבבבבבבב!" צעקתי כמה וכמה פעמים בקולי קולות בחדר של עיליי
והוא קם. "עלמה אני נשבע לך שאת ככה מסטירה" הוא אמר לי במבט מאיים "סתום ותתחיל להתארגן אנחנו נוסעים" אמרתי ויצאתי מהחדר שלו יורדת לחדרים של שאר הבנים.
נכנסתי לחדר של עומרי תופפתי גם אצלו וצעקתי עליו שיקום כי אנחנו נוסעים ביחד.
כך גם אצל שון והוא קם.
אחרי שהערתי את כולם עברתי בכל החדרים כדי לבדוק שכולם מתארגנים וחזרתי לחדר שלי כדי להתארגן גם בעצמי.
לבשתי גופיה לבנה עם ג׳ינס בהיר וחגורה
כשסיימתי להתלבש ענדתי את התכשיטים שלי והץיישבתי על המיטה כדי לנעול נעליים.
נעלתי נעלי ואנס שחורות,התבשמתי קצת,והעברתי מבט קצר במראה כדי לבדוק איך אני נראית ויצאתי מהחדר מופתעת לגלות שכבר כולם מוכנים ויושבים על הספה עסוקים כל אחד בטלפון שלו.
"יצאנו?" שאלתי "או ברוך השם" עומרי התלונן והבאתי לו כאפה קטנה לראש.
"רגע רגע" אמרתי מושיבה אותם בחזרה על הספה "מי נוסע עם מי?" שאלתי "אני עם איתמר!" הוספתי בצעקה "גם אני!" עיליי צעק "עם ריף יותר כיף" עומרי אמר וריף צחק
"טוב נו בואו נצא" אמרתי ויצאנו ביחד כולנו מהדלת.
הגענו לרכבים והתפצלנו שלושה לכל רכב לפי מה שקבענו בבית.
אני ועיליי עם איתמר,ושון ועומרי עם ריף.
"למה את וריף רבתם אתמול?" עיליי שאל בפתאומיות "איך אתה יודע?" שאלתי מתפלאה "שמעו את הצרחות שלכם גם עד קובה" הוא אמר גורם לי לצחוק "סתם זה כבר לא חשוב השלמנו" אמרתי מחויכת "טוב" עיליי אמר עוזב את הנושא.
"שים מוזיקה" אמרתי כשאיתמר התחיל לנסוע "תראה איך הם עקפו אותנו. זבלים" עיליי אמר על ריף,שון ועומרי שכבר נסעו לפנינו "אל תדאג" איתמר אמר והפעיל את השירים.
רקדנו,צחקנו,שרנו ולאחר כל זה הגענו למדרחוב.
אני הולכים למדרחוב הזה המון כדי לאכול גלידה,יש כאן את אחת הגלידות הכי טעימות שאי פעם טעמתי,לרוב אנחנו באים לכאן כל המשפחה אבל לפעמים אנחנו באים לכאן רק האחים כיוון שזאת הגלידרייה האהובה עלינו.
מאז שהיינו קטנים ההורים שלנו דאגו לקחת אותנו לגלידרייה הזו.
בעל המקום נמצא שם עוד מאז שההורים שלנו היו נערים ומאז הוא זוכר אותם כזוג צעיר.
יצאנו מהרכב,והתחלנו לצעוד במדרחוב עד שהגענו לגלידרייה.
פתחנו את דלת הגלידרייה ונכנסנו "איך גדלתם!" יעקב בעל המקום אמר לנו באותה השנייה שנכנסנו "כמה טוב לראות אתכם!" הוא אמר וחיבק אותנו "גם אותך יעקב"אמרנו פה אחד "מה איפה איתן ודניאלה?" הוא שאל "הם ישנים. הם לא יודעים אפילו שאנחנו פה באנו לזמן איכות" ריף אמר ופרע את שיערו של שון גורם לו להתעצבן טיפה.
"טוב אז קדימה מה כל אחד רוצה?" הוא שאל ונכנס מאחורי הדלפק.
"אני רוצה כדור שוקולד בלגי מריר וכדור שוקולד קלאסי" ריף אמר בעוד יעקב מתחיל להכין לו את הכדורים "כוס או גביע?" הוא שאל "כולנו גביע" ריף אמר ויעקב הנהן והמשיך להכין לו
"אני רוצה כדור קרם עוגיות וכדור פררו רושה" אמרתי ויעקב הגיש לריף את הגלידה שלו התחיל להכין את שלי "עם סוכריות עלמה או בלי?" הוא שאל "בלי בלי" אמרתי והוא חייך והגיש לי את הגלידה שלי
"אני רוצה סורבה תות ושוקולד קלאסי" שון אמר ויעקב הנהן בחיוך והחל להכין לו את הגלידה שלו "אתה כמו תמיד עם סוכריות נכון?" יעקב שאל את שון בחיוך "תמיד צודק" שון אמר ליעקב בחיוך ויעקב פיזר סוכריות צבעוניות על כדורי הגלידה של שון והגיש לו אותה. "אני רוצה כדוק שוקולד מריר וכדור וניל" איתמר אמר ויעקב הכין לו את הגלידה והגיש לו אותה.
"ואתם שטותניקיים?" יעקב פנה אל עיליי ועומרי "אני רוצה כדור סורבה פסיפלורה וכדור סורבה תות" עומרי אמר ויעקב הנהנן כמו תמיד בחיוך והגיש לו את הגלידה שלו.
"ואני רוצה כדור מסטיק וכדור פררו רושה" עיליי אמר בחיוך ויעקב הכין לו את הגלידה שלו והגיש לו אותה. "תודה יעקב" אמרנו לו בחיוך "תהנו ילדים. תמסרו דש להורים אל תשכחו" הוא אמר ואנחנו הנהנו ויצאנו מחוייכים מחנות הגלידה.
התיישבנו על אחד מהשולחנות בחוץ והתחלנו לאכול את הגלידה "ריף תראה איך היא מסתכלת עליך" אמרתי ודיברתי על איזו מישהי שלבושה בלבוש חושפני ביותר,סליחה היא אי אפשר לקרוא לזה בכלל לבוש
"אני מצטערת אבל הוא לא בקטע של בנות שלא מכבדות את עצמן" צעקתי לעברה והיא גילגלה עיניים למרות שראיתי שבפנים היא יודעת שאני צודקת.
~~~~~~~~~~~~~
חזרנו הביתה מותשים כל אחד נכנס לחדר שלו.
פאק! אני צריכה לארוז, שכחתי שהטיסה מחר.
"ילדים!" שמעתי את קולם של ההורים שלי מהסלון ומהר הקמתי את עצמי מהמיטה והלכתי לסלון.
"בארבע בבוקר אנחנו יוצאים לשדה,אנחנו נורא מקווים שכבר סיימתם לארוז הכל" אמא שלי אמרה בחיוך "כן כן אל תדאגו הכל מוכן" ריף אמר משתיק את כולנו ועושה לנו פרצופים שמרמזים על שתיקה. "כן כבר ארגנו הכל בבוקר כשקמנו" אמרתי מוסיפה עוד שקר כדי להוכיח להורים שלנו שבאמת הכל כבר מוכן.
שיקרנו,בקיצור.
"יופי אנחנו שמחים לשמוע. אז עכשיו תלכו לישון כי אנחנו נצטרך לקום בשלוש וחצי ולנסוע לשדה" אבא שלי אמר ואנחנו הנהנו כהסכמה וההורים שלנו עלו למעלה לחדר שלהם.
"מה עושים?" שון שאל "נתחלק לזוגות ונעזור אחד לשני לארוז" ריף אמר.
אני נשבעת שאני פשוט אוהבת את כל התוכניות הטיפשיות האלה שאנחנו עושים בכל פעם ששכחנו לעשות משהו חשוב,זה קורה כל פעם מחדש,אבל אין מה לעשות ילדיי משפחת זוהר לא אחראים בשיט.
"אני ועלמה,איתמר ושון,ועיליי לעומרי ביחד" ריף אמר ומהר התפצלנו לזוגות,כל זוג אורז.
אני וריף עלינו לחדר שלו,הוצאנו מזוודה והתחלנו לארוז לו את כל מה שהוא צריך לשנה שלמה.
הכנסנו כמעט את כל הארון שלו,מלא מלא בשמים ודאורדוראנטים וכמובן איך לא נעליים ותכשיטים שרק מוסיפים לו.
ירדנו לחדר שלי וארזנו את כל מה שאני צריכה. בהתחלה הסתבכתי והתפזרתי יותר מדי אבל לאחר מכן התאפסתי על עצמי והתחלתי לארוז בדיוק את מה שאני צריכה.
הכנסתי את חצי הארון שלי,מלא בשמים מלא תכשיטים ומלא מלא נעליים.
סך הכל היו לי שלוש מזוודות,אבל לא מהרגילות אלא מהענקיות שיש להן יותר מקום. לריף היו שתי מזוודות וכל מה שלא נכנס אצלו יותר הוא פיזר בין המזוודות של שאר האחים.
"אנחנו מוכנים" אמרתי כשהיינו כולם בסלון "גם אנחנו" הם אמרו פה אחד וסידרנו את המזוודות שלנו אחת ליד השנייה בדיוק בכניסת הבית. אפשר לומר שהסתדרנו יפה.
לאחר שסיימנו הכל הכנתי לי את הבגדים שרציתי לטיסה ועליתי למיטה בניסיון להירדם.