8 לדצמבר 2016 יום חמישי 10:50
"הבעיה שלי?" מלמלתי בקול מתוח.
"כן, ספרי לנו למה הגעת לכאן," אמר יצחק.
"אני... האמת היא שלא קיבלתי עדיין תשובה לגבי מה יש לי. מה שכן, אני נמצאת במקום הזה הרבה מאוד זמן. 8 שנים ליתר דיוק... הייתי בתא מבודד כי תקפתי את כולם, ולא דיברתי עם אף אחד. ממה ששמעתי, ד"ר לביא- שעדיין איני מכירה אותה - עשתה לי היפנוזה או משהו כזה, ואז סיפרתי לה את כל מה שעברתי... לאחר השפעת ההיפנוזה הזאת, התעוררתי אבל כבר לא תקפתי אף אחד. וזאת הסיבה שהוציאו אותי מהתא."
כולם הביטו בי במבטים שונים... חלק בפליאה, חלק בגבה מורמת וחלק בלי הבעה מיוחדת.
"וואו..." אמר יצחק, "את זה לא ידעתי."
"סיליה!" קרא מתי ורץ לקראתי אחרי שיצאנו מהאולם.
"היי," השבתי.
"איך את מרגישה?" שאל.
"בסדר... נראה לי," השבתי.
"היית מצוינת שם," אמר בחיוך והביט לעבר האולם.
"ת- תודה," השבתי במבוכה.
"אז תשמעי, אנחנו הולכים למגרש להתאמן קצת. בא לך להצטרף?" שאל.
"אממ..." מלמלתי.
"אל תדאגי, אנחנו לא נאכל אותך," אמר וקרץ לי.
צחקקתי.
"אוקיי," אמרתי והלכתי אחריו.
"אנחנו אוהבים להיכנס לכושר מידי פעם בפעם, זה עוזר לשחרר לחצים..." הסביר לי מתי כשהגענו למגרש.
פרצופים מוכרים וזרים בו זמנית אפפו אותנו, חלק מתאמנים וחלק יושבים על ספסל.
"נשמע טוב," השבתי.
"איך את עם קפיצה בחבל?" שאל בהתלהבות ושלף שני חבלים מרשת אדומה שהייתה זרוקה ליד ספסל ישיבה.
"האמת? אני כבר לא זוכרת איך קופצים בחבל," אמרתי וצחקתי.
מתי הצטרף לצחוק.
"קחי," אמר והושיט לי חבל.
חייכתי והבטתי במתי שכבר התחיל לקפוץ.
הוא היה ממש טוב בזה.
התחלתי לקפוץ גם אני, ובין כל שתי קפיצות דרכתי על החבל. זה התחיל לעצבן אותי.
"אל תדאגי, ככה זה לכולם בהתחלה," אמר וצחק.
משכתי בכתפיי וניסיתי שוב.
"אז תגידי," אמר, "מי זה הבחור החסון הזה שתמיד נמצא בסביבתך?" שאל בהרמת גבות.
"מי? ס'? אה, זה רב פקד שחקר אותי בזמן שהייתי מהופנטת," השבתי, מתנשמת ומתנשפת מהמאמץ.
"ס', אה? מסתיר את השם שלו..." אמר מתי, "אז אם סיימתם עם ההיפנוזה והחקירה, למה הוא עדיין פה?" שאל והביט מעבר לכתפיי.
הבטתי בו בשאלה ואז הסתובבתי וראיתי את ס', נשען על קיר בידיים שלובות. הוא חייך כשעינינו נפגשו.
"חכה לי פה, אני תכף חוזרת..." אמרתי למתי והתקדמתי לעבר ס', מחזיקה את החבל בידי כמו שוט.
"מה, אתה עוקב אחרי?" שאלתי כשעמדנו זה מול זו.
"שומר עלייך," אמר.
"עוקב, שומר... אותו חרא," סיננתי.
"די להתלונן," השיב.
"תראה, אני מבינה שאתה צריך לשמור עליי, אבל זה קצת מוגזם... עוד יחשבו שאתה בעלי," אמרתי.
"בעלך?" שאל והתפוצץ מצחוק.
"היי!" אמרתי והצלפתי בו.
"וואו בלי להרביץ!" אמר ותפס את כף ידי.
לרגע הרגשתי שאין אף אחד חוץ מאתנו, וזה היה... פשוט מושלם.