ככה זה בעולם שלנו

פרק 23

Never control a man , his actions will show you how much he respacts you .

רוז:
בזמן שגבריאל היה עם אביו במשרד רחל הובילה אותנו לשולחן האוכל התיישבנו וחיכנו להם , נועם רפאל ותאיו דיברו על עבודה ורחל דיברה איתי על המקרה שקרה לה היום ברחוב אחרי בערך רבע שעה הם חזרו כל המבטים הופנו אליהם , " מה אמרתי לך שמעון לא מדברים עבודה בזמן ארוחה משפחתית" רחל נזפה בבעלה אפשר היה לראות עליהם שאחרי ארבעה ילדים והמון שנות נישואים שהם עדיין מאוהבים אחד בשני , " חד פעמי אישה" שמעון השיב לרחל הכעוסה , מיד המבט שלה השתנה מכעוס למחוייך אפשר לראות שהיא לא יכולה לכעוס עליו .
אחרי הארוחה כולנו ישבנו בסלון תאיו התחיל לספר את המקרה שקרה לו היום בפגישה עם הערבים ואף אחד לא נישאר אדיש לבדרן הזה , "נשבע לכם שאם הייתי פולט עוד מילה כל השבט שלהם כולל העזים היו מתנפלים עלי" גבריאל הניד בראשו מצד לצד ומילמל "מטומטם" , האווירה בבית משפחת אבוטבול הייתה משפחתית ואם מסתכלים מהצד לא היה אפשר להבחין שהם עוסקים בפשע וכל העולם הזה הם היו נראים משפחה טיפוסית מרוקאית שמאוד קרובה לדת הם שומרים שבת תמיד עושים קידוש כל הגברים מניחים תפלין, אבל עם זאת אני אהבתי את המשפחה הזאת כי מהרגע הראשון שכף רגלי דרכה בבית הזה תמיד הרעיפו עלי אהבה , ונתנו לי תחושה חמה של בית של משפחה שזה מאוד היה חסר לי במהלך חיי .
אחרי הארוחה כל אחד התפזר לבית שלו , ואני וגבריאל עכשיו הגענו לאחוזה , עליתי לחדר וכל מה שהיה בא לי זה לישון , גבריאל הלך ישירות למשרד וידעתי שזה איך שהוא קשור לשיחה של אבא שלו מהיום , מאוד הסתקרנתי לדעת מה הסיפור אבל העייפות גברה עלי ושקעתי לשינה עמוקה .

גבריאל:
נכנסתי ישירות למשרד היום בלילה מבצע הרוסים יוצא לדרך תיכננתי כל מהלך ואני מוכן כבר למבצע הזה עברתי עם אבא שלי על התוכנית והוא אישר אותה , עליתי לחדר שינה והחלפתי בגדים ראיתי את רוז ישנה נשקתי למצחה ונשמתי את הריחה הממכר שלה ומיד יצאתי מהבית לכיוון המחסן הנטוש שם נעבור עם כל החיילים על התוכנית .
כולנו כבר מוכנים , נקודת המפגש של המשלוח שהיה אמור לקרות היום לריו הייתה בשדה פתוח וברור שהמשלוח יהיה בלילה , כולם כבר במקומות , מרחוק ראיתי את המשאיות שלנו מתקרבות לגבול הם נעצרו בנקודת המפגש , כמה מהאנשים שלי יצאו והתנהגו כאילו שהם לא חשדו בכלום ושהכל רגיל , בדיוק כשהשליח שלנו בא להעביר את החבילה הרוסים הגיעו ושלפו נשקים , אחד מהם הורה לכמה מהחיליים שלהם לפרק את הסחורה והם עשו זאת , בדיוק כשהם סיימו מישל המנהיג שלהם הופיע , " עבודה יפה בחורים אה ולפני שאשכח ד"ש לבוס שלכם " הוא אמר וזה היה הסימן שלי להופיע , " למה למסור אם אפשר פנים מול פנים אה מישל " ההלם נראה על פניו ללא ספק הוא לא תיכנן את ההופעה שלי , מיד כל החיילים שלו כיוונו נישקם עלי , הסתכלתי מסביב וציקצקתי בלשוני , " מה חשבת שתקפוץ לביקור בשטח שלי ולה תיזכה לקבלת פנים ממני" אמרתי בציניות , הוא נראה כעוס והסתכל עלי במבט של שנאה , " לתקוף" הוא צעק על החיילים שלו אבל לפני שהם הספיקו לעשות משהו דאגתי שכל האנשים שלי יהיו פרוסים במקום מסתור כך שהם יתצפתו על המתרחש ובסימן שלי הם יתקפו , בסימן אחד שלי כל האנשים שלו היו על הריצפה מדוממים הוא הסתכל מסביב וכעס ופחד נראה על פניו , התקדמתי אליו בצעדים בטוחים ולחשתי באוזנו " תזכור גבריאל אבוטבול רואה הכל " הוא שלף סכין חדה ודקר אותי בבטני הסתכלתי למטה וראיתי דם מתחיל לטפטף מהאזור הפצוע כאב חד תקף אותי אבל לא הראיתי את זה , האנשיים שלי מיד שמו לב וירו בראש שלו מישל התמוטט על הריצפה ללא רוח חיים , כולם מיהרו לכיוון שלי תיאו התחיל לקלל ורפאל נלחץ קצת ונועם כמוני נשאר רגוע דבר כזה לא יגרום לו לצאת מהקלים , אמרתי לאביתר לטפל בעינינים , תאיו רפאל ונועם לקחו אותי לאחוזה ובדרך קראו לרופא המשפחה שתמיד מטפל בנו .
ניכנסנו לבית והם הובילו אותי לספה כנראה שעשינו רעש יותר מידי כי רוז ירדה במדרגות עם ספר בידה והרימה אותו באוויר מתכוונת להחטיף לנו עד שהיא קלטה שזה אנחנו היא מיד נרגעה אבל אז קלטה את הדם על החולצה שלי ומיד חזרה להיות לחוצה .
רוז:
ראיתי את גבריאל עם כתם דם מסביב לבטנו ואת תאיו ורפאל מחזיקים אותו כדי שלא יתמוטט , מיד נלחצתי ורצתי אליהם , " מה קרה גבריאל מה זה הדם הזה " תקפתי אותו בשאלות הוא נאנח והסתכל עלי , "זה כלום רוז תעלי לישון מאוחר " , כעס מילא אותי מהתשובה שלו , " איך כלום תראה את עצמך מדמם ועוד שניה מאבד הכרה ואל תגיד לי לעלות לישון אחרי מראה כזה " נזפתי בו הוא מיד הסתכל עלי במבט חודר וקצת נרתעתי מהמבט שלו ," אמרתי לך לעלות לישון אז אל תתווכחי איתי למה את לא יכולה להקשיב לי פעם אחת לעזאזל " הוא התנשף אחרי שסיים וראו עליו שהוא התאמץ בכדי לדבר התעלמתי ממה שאמר ובדיוק ניכנס מישהו עם תיק כנראה שזה הרופא , הוא הושיב את גבריאל על הספה וקרע את החולצה שלו בכדי להגיע לאזור המדמם , כשראיתי את האזור תחושת הבחילה לא איחרה להגיע ראיתי את הזיעה על מצחו של גבריאל אבל במשך כל הטיפול הוא לא הוציא ציוץ כאילו שזה ברגיל שלו הופתעתי מכוח הסבל שיש לו אם אני הייתי המקומו סביר להניח שהייתי מחוסרת הכרה , הרופא סיים את מלאכתו ועזב את האחוזה תאיו רפאל ונועם גם כן עזבו לא לפני שבדקו שהכל בסדר , אחרי שכולם עזבו התקדמתי לכיוון של גבריאל עם מגבת ומים קרים הרטבתי את המגבת במים הקרים והעברתי אותה על מצחו על מנת לנקות את הזיעה שלו כי אני בטוחה שהלילה לא יוכל להיתקלח אחרי שסיימתי עזרתי לו לעלות לחדר וזה היה מאוד קשה בהתחשבות במשקל ובגובה שלו , הנחתי אותו לאט לאט על המיטה והפשטתי אותו והוא נשאר רק עם בוקסר באתי ללכת לצד השני של המיטה אבל אז הוא תפס את היד שלי ונישק אותה הבנתי שזאת הדרך שלו עכשיו להודות לי מכיוון שהוא לא יכול לדבר חייכתי חיוך קטן לעברו וניכנסתי למיטה ומבלי ששמתי לב נירדמתי .

סליחהה על הפרק הקצר הזה אבל לא רציתי להשאיר אותכן בלי פרק , אני משתדלת כמה שיותר לשלב את הכתיבה עם הצבא וזה קשה מקווה מאוד שתבינו אותי .
קריאה מהנה 🙏💕