ככה זה בעולם שלנו

אפילוג

"הסוף"

נקודת מבט רוז :

*אחרי 5 חודשים*

חזק עוד את יכולה קדימה רוז הוא עוד רגע בחוץ האחות עודדה אותי בזמן שגבריאל החזיק את היד שלי לוחץ עליה בעידוד צרחה נפלטה ממני מרוב כאב בלתי נסבל שלא מוכן כבר להשתחרר ממני , עוד דחיפה והוא בחוץ .

קול של בכי בקע בחדר גורם לי להקלה בלתי מוסברת להתפשט בגופי , " מזל טוב נולד לכם נסיך קטן" האחות החמודה הושיטה את האוצר שלנו לחיקי היא שמה אותו על חזי החשוף , הבטתי במלאך הקטן שהענקתי לו חיים ממש לפני שניות ודמעות של אושר זלגו מעיני , " גיבורה שלי" , גבריאל אמר לי ונישק אותי נשיקה רכה בראש .

אני פוקחת את העיניים שלי באיטיות מנסה להתרגל לאור , והדבר הכי מושלם מתגלה מולי , גבריאל מחזיק את האוצר שלנו בידיים שלו הוא משחק איתו ואני נמסה מרוב אושר .

"מתאים לך אבא" אמרתי וגבריאל מיהר ליישר מבטו אלי ולחייך , " כן אה" הוא גיחך הוא התרומם ממקומו ושם את האוצר בעריסה שלידי , הוא התיישב על קצה המיטה שלי וליטף את פניי , " את גיבורה את מודעת לזה נכון" הוא שאל אותי תוך כדי שהוא מלטף את פניי חיוך בלתי נשלט עלה על פניי , " למה" שאלתי אותו , הוא בחן אותי מספר שניות , " את הענקת חיים לאוצר שישן כרגע לצידנו את כמו גיבורה נלחמת שם ואני סבלתי מלראות אותך סובלת נסיכה" , הוא הביט במבט דואג התרוממתי לאט לאט וחיבקתי אותו חיבוק גדול שלא רציתי לשחרר .

הוא השתחרר מהחיבוק ורכן לשפתיי , הוא נישק אותי נשיקה של געגגוע ואהבה וכל הרגשות שהיו חסרים לנו באותה מידה .

אני לא האמנתי שאקיים משפחה בגיל צעיר שכזה ובטח לא עם האיש הכי מסוכן בארץ לא דמיינתי את זה אפילו בחולמות הכי פרועים שלי , אבל הגורל רצה וחיבר אותנו ואין יותר מאושרת ממני מהחיבור במושלם הזה שבסופו נולד לנו ממנו אוצר קטן שבחרתי לקרוא לו אור כי הוא פשוט האור של חיי , ואתה אדון גבריאל אני מודה לך על כל רגע שבו סחפת אותי למערבולת של רגשות ואתה עד היום לא מפסיק לסחוף אותי אני סוף סוף מאושרת .

________________________ .

הסוףףףף 🥳🥳🥳.