פרק 21

2.5K 84 3
                                    

There are so many types of art , but you are my favorite .

רוז :
אני לא מאמינה עוד הפעם פיתחתי ציפיות עוד הפעם האמנתי לתחושות מטופשות עוד הפעם שכחתי איפה אני נמצאת , אני פשוט מטומטמת שהאמנתי שיכול להיתפתח משהו מעבר להסכם אבל כנראה שכל החיים אף אחד לא יחשיב אותי כמשהו מעבר .
ועוד מצחיק אותי שהוא אפילו לא טרח לבוא ,חוץ מלשמוע את הדלת נטרקת , כלום לא היה.
עברו כבר כמה שעות מאז המקרה אני לא מעונינת לראות אותו אפילו פשוט בא לי לישון ולשכוח מכל היום המתיש הזה , הוא צודק זה רק הסכם ולא שום דבר מעבר .
החלפתי את הבגדים שלי וניכנסתי למיטה לא עברו יותר משתי ודלת החדר נפתחה לא הייתי צריכה להזיז את הפוך בשביל לראות מי ניכנס כי ידעתי שזה גבריאל , היה שקט של כמה דקות אבל אז שמעתי זרם מים כנראה שהוא מתקלח .
הרגשתי את המיטה שוקעת ואחר כף יד מושכת אותי הסתובבתי במיהרות פוגשת בפניו של גבריאל , מה הוא חושב לעצמו שהוא יכול להישתעשע איתי מתי שבא לו , "שחרר גבריאל" אמרתי מיואשת , הוא התעלם ממה שאמרתי וזה עיצבן אותי יותר ," מה לא מובן בשחרר מה אתה חושב שביום אתה תתנהג אלי כהסכם ובלילה פתאום אני מעבר , זה לא עובד ככה גבריאל אבל במחשבה שניה אתה צודק אנחנו זה לא מעבר להיסכם " אמרתי ומבלי ששמתי לב דמעה חמקה מעיני וקיללתי את עצמי כרגע שנשברתי מולו , " מה חשבת רוז שנחיה באושר ועושר כמו בעולם הוורוד שלך מתי כבר תביני שזה העולם שלנו לעזאזל למה את כזאת תמימה שרק מחפשת את הטוב באחר , תביני שבעולם הזה אסור להראות חולשה ואת מחלישה אותי אני מוצא את עצמי לא מרוכז בכמה פגישות מהחשש שיקרה לך משהו בכל רגע נתון , אז לא תבואי ותאשימי אותי בדבר שעדיין אפילו לא קרה " הוא הטיח את המילים שלו בפנים שלי אני מחלישה אותו, גיחכתי ללא הומור " אז זה מה שאני גבריאל מועקה נטל תגיד את זה , אבל תודה בכל זאת הכינות אל תדאג מהיום והלאה אתה לא תצטרך לדאוג לי " , הסתובבתי לצד השני מתרחקת כמה שיותר ממנו , הוא יצא מהחדר וטרק את הדלת שפחדתי מעוצמת הטריקה החדר יקרוס .
במשך כל הלילה לא נרדמתי רק דמעות זלגו במורד לחיי והרטיבו את הכרית ומרוב ששקעתי במחשבות לא שמתי לב שכבר בוקר , אני על אפס שעות שינה ואין לי מושג איך אחזיק מעמד במהלך כל היום הזה , נעמדתי על רגלי והתקדמתי לחדר האמבטיה הבטתי בהשתקפות שלי והזדעזעתי לראות את עצמי , מתחת לעיניים שלי עיטרו עיגולים שחורים ועיני שיקפו עייפות ויאוש צבע הפנים שלי חיוור , באותו רגע הודיתי למי שהמציא את המייק אף כי אחרת לא הייתי יוצאת ככה .
אחרי שהייתי מוכנה ירדתי למטבח ולא ראיתי אף אחד חוץ מעוזרת הבית בירכתי אותה בבוקר טוב והיא הגישה לי את קפה הבוקר שלי , צילצול טלפון קטע את בהייתי בחצר הבית , הרמתי אותו ועל הצג היה רשום רחל , מעניין למה התקשרה מהבוקר , עניתי לשיחה וקולה של רחל נישמע
שיחה:
רוז: הלו

רחל : רוזי בוקר טוב כפרה .

רוז : בוקר טוב רחל מה קורה .

ככה זה בעולם שלנוWhere stories live. Discover now