ככה זה בעולם שלנו

פרק 22

"I'm athinker , not atalker "

גבריאל:
קול של יריות נשמעו ברחבי הבית דבר שגרם לרוז להירתע ולהתכופף על הריצפה , מהר מאוד ירדתי לקומה למטה לא לפני שנעלתי דלת חדר השינה שרוז נמצאת בה, שהגעתי לשער כבר לא היו יריות אלה שומרים ממוטטים על הריצפה ,ראיתי את אביתר וכמה חיילים שלי על הכניסה הסתכלתי מסביב וראיתי גופה של אחד השומרים על הריצפה עם פתק מסביב הצוור שלו התכופפתי לראות מה כתוב בפתק , "תהנה מהמתנה" , הרמתי מבטי לאביתר והוא מהר מאוד התחיל להסביר , " זה אסי בוסקילה " אביתר אמר בנימה לחוצה הסתכלתי עליו במטרה שימשיך את דבריו , הוא נענה לבקשה האילמת והמשיך להסביר ,"הוא בא לנקום במשמפחה שלך , לפני הרבה שנים הוא היה שולט ברוב העסקים של האזור ואבא שלך לא  היה מרוצה מזה , אז הוא החליט להזיז אותו מהעסקים בצורה אכזרית כזאת שלא תאפשר לו לחזור לעוד כמה שנים טובות , אבא שלך תיכנן את התוכנית טוב מאוד הוא חיכה שאסי ואישתו והבן שלו יהיו בזמן איכות לבדם על מנת שהתוכנית שלו תצא לפועל , הם היו לבד בשדה הישן ולא היה  איתם שום שומר או הגנה מלבד הנהג שהיה איש הסוד שלו , ואז הנורא מכל קרה אבא שלך הוציא את התוכנית לפועל ויריות נשמעו מכל כיוון מהר מאוד הם ניסו לסגת אבל הם היו מיעוט והתוצאה הייתה שרק הוא ניצל מהאירוע הטראומתי הזה , יש שמועות שהוא נהיה רוח כי איש לא ראה אותו מאותו יום , יש אומרים שראו אותו מסתובב ליד המוכנית המנופצת של אותו יום אבל איש לא באמת יודע מה קרה איתו , אבל כמו שראיתה עכשיו כנראה שהוא חזר ולא סתם הוא מחפש נקמה " אביתר הביט בי במבט מלא לחץ , אבל אני בינתיים נישאר רגוע דברים כאלה לא מרתיעים אותי עברתי מקרים כאלה וזה לא קרוב להלחיץ אותי , " תנקו פה את האיזור ובינתיים תכפילו את השמירה" הוריתי בקול רגוע אך רציני .
עליתי לחדר לבדוק את שלום רוז , נכנסתי לחדר וראיתי אותה ישנה עם דמעות על הפנים שלה, באותו רגע קיללתי את עצמי על זה שאני לא מספיק מגן עליה מפני העולם הזה , נכון היא נולדה אליו ואף היא תינשא אליו , אך היא טובה מידי בכדי להתמודד איתו אני מעדיף שהיא תישאר בעולם הוורוד שלה למרות שאני בעצמי אמרתי לה שתתחיל להתעורר ממנו אך לא באמת התכוונתי , אבל אני כן מעדיף שהיא תישאר במחשבה שאני מרחיק אותה ממני כי ככל שהיא תתקרב אלי כך גם החומות שלי יתחילו להיתפרק וזה דבר חמור , כיסיתי אותה ויצאתי מהבית בדרכי לאבא שלי .
הגעתי לבית הורי וישר ניכנסתי למשרד של אבא שלי , כנראה שהוא גם קיבל את המתנה המדוברת כי על הדלפק שלו היה אותו פתק שאני קיבלתי , הוא נראה רותח מעצבים הוא קלט שנכנסתי , " אני מבין שגם אתה קיבלת את המתנה" אמרתי בקול רגוע הוא הרים את מבטו אלי ושיפשף את פניו חזק עם כפות ידיו רואים על אבא שלי שזה נפל לו בזמן לא טוב כל כך , התקדמתי לכיסא מול הדלפק שלו והתיישבתי , " אני ידעתי שהוא יחזור הרי מי לא ירצה לנקום אחרי מעשה כזה אבל עם השנים כבר שיחררתי מהעניין כי עבר המון זמן וכבר חשבתי שהוא נעלם או מת , זה לא טוב גבריאל זה לא טוב לנו עכשיו , הבינאדם מונע מתוך כעס ואין בינאדם מסוכן יותר ממישהו שמונע מכעס וכאב של עבר הוא רוצה נקמה גדולה כזאת שתחזיר לי על מעשיי פי אלף יותר על משנגרם לו " אבא אמר שהוא עדיין באותה תנוחה , " איך האופי שלו הוא יתקוף ישר או יחכה" שאלתי על מנת לדעת עם מה אני מתעסק , אבא שלי גיחך ,"אני מכיר את אסי הוא חכם מידי בכדי לתקוף ישר הוא יתנקם לאט ובשקט הוא לא סתם נעלם לשנים" אבא הרים את מבטו אלי , " מה אתה מציע" שאלתי אותו , אבא נאנח ואז קרע את הפתק , " אני צריך זמן לחשוב על תוכנית להיפטר ממנו כי בינתיים יש לי חתונה על הראש" הוא חזר לדבר בנימה רגועה יותר ," מחר אתה ורוז מוזמנים לארוחת שישי , אתה מכיר את אימא שלך והשיגעונות שלה" חיוך עלה על פניו כשהוא הזכיר את אימא שלי , " אני אגיד לה "  יצאתי מהבית של ההורים שלי חזרה לאחוזה .
רוז:
פקחתי את עיניי לאט לאט מנסה להתרגל לאור שחודר אליהן , מהר מאוד אירועי אמש הופיעו לי במחשבות וזה מתחיל להפחיד אותי זאת הפעם השניה לשבוע שזה קורה , את גבריאל לא ראיתי מאז אותו רגע אני כן הרגשתי אותו בלילה לידי אבל אני לא בטוחה אם הזיתי את זה , היום יום שישי ואני לא עובדת אז קמתי לאט ולקחתי את הזמן שלי באירגוני הבוקר שלי , אחרי שסיימתי התפניתי לעשות דבר שרציתי לעשות מתחילת השבוע , החלפתי את הבגדים שלי לבגדי עבודה וירדתי לחצר הבית קניתי לפני יומיים כמה פרחים צבעונים בכדי להוסיף צבע ורוח חיים לחצר הבית , התחלתי במלאכתי ומרוב שנהניתי לא שמתי לב שכבר צהריים , עמדתי על רגלי מנגבת את הזיעה שהצטברה על המצח שלי כתוצאה מהמאמץ שעשיתי וחייכתי למראה התוצאה שיצאה לי , החצר נהיה יותר צבעוני ושמח , ראיתי צל מאחורי הגב שלי ומהר מאוד הסתובבתי ואיבדתי שיווי משקל ידיים חסונות יצבו אותי הרמתי מבטי לבעל הידיים החסונות וכמובן שזה היה גבריאל , הוא הסתכל על הפרחים וחייך חצי חיוך , "אהבתי" ובאותו רגע שנאתי את עצמי על זה שהסמקתי , " תהיה מוכנה היום בשבע הולכים להורים שלי" הוא אמר ואני הינהנתי , השתחררתי מהאחיזה שלו ומיהרתי להיכנס לתוך הבית כי לא רציתי שיראה את ההשפעה שיש לו על הגוף שלי.
השעה כבר שבע ואני מוכנה גבריאל ואני כבר בדרך להורים שלו אבל קודם כל אנחנו אוספים את האחים שלו , גבריאל החנה מול בניין יוקרתי וממנו יצאו תיאו נועם ורפאל , הם נכנסו לאוטו ובירכו אותנו , המשכנו בניסעה אבל אז תיאו זינק לקחת את הטלפון של גבריאל ולשים מוזיקה ,"בואנה יזוג של זקנים מה אין לכם שמחת חיים שימו מוזיקה" הוא שם את השיר של עומר אדם המלכה של השכונה והתחיל לשיר אותו בקולי קולות מהר מאוד מצאתי את עצמי שרה איתו ועם רפאל את המילים של השיר :
היא מסתובבת בשדרה
כמו למבורגיני חדשה
העיניים של כולם יוצאות מהמקום
היא מדברת מזומן
הלב שלה זהב לבן
איך אומרים אצלנו היא חיה את החלום

ע

ומד בצד ומתפעל וכשהיא עוברת
כמעט נחנק ומשתעל תיזהרי גברת
כמעט דרכת לי על הלב
כמעט דרכת לי על הלב
עם העקב הזה שלך

והיא לא רואה איך שהזמן עובר
כל כך הרבה ניסו והיא תמיד רצתה יותר 
היא לא סופרת אף אחד
היא לא רואה שהיא לבד
היא המלכה של השכונה

שרנו את השיר בקולי קולות נועם בחר לא להיצטרף אלינו הוא רק צחק מהטימטום שלנו , וכרגיל גבריאל נשאר מחוץ לכיף אבל אם אני לא טועה ראיתי חצי חיוך על הפנים שלו וזה הספיק לי , סיימנו לשיר בדיוק כשהגענו כולנו יצאנו מהרכב והתקדמנו לכניסת הבית , איך שנכנסנו רחל התנפלה על ילדיה בחיבוקים שלה , וכמובן שלא החסירה את זה ממני , לפני שבאנו להתיישב בשולחן אבא של גבריאל קרא לו למשרד והאווירה השמחה שהייתה באוטו נהפכה למתוחה .
__________________________________________ .

כבר אמרתי שאני מאוהבת בתיאו ?!

אז פרק 22 כבר פה , קריאהה מהנהה 😍