הכל התחיל בקיץ, כשקיבלתי את העבודה במועדון של סאם- "XD".
האקס די הוא מועדון כישרונות שכזה, לפעמים יש בו כל מיני ארועים מאורגנים, קריוקי, מסיבות פרטיות של צעירים... זה לא עוד אחד מהמקומות שבהם כל מה שחשוב זה הכסף, הסלקציה או השם הטוב של המקום. כל העניין הוא לגבי כישרונות חדשים. וכאן אני נכנס לתמונה.
אני יחסית צעיר, אבל סאם נותן צ'אנס לכולם. למעשה, הוא מעדיף צעירים חסרי נסיון שיעשו את העבודה (ויצברו נסיון)- זה מסביר איך לעזאזל הוא קיבל את בן הדוד שלי לעבוד אצלו כברמן. ואם כבר מדברים עליו- מייקי הוא בן דוד שלי, הוא בן עשרים ומשהו... הוא זה שקישר אותי לסאם.
סאם, שהזמין אותי לאקס די, רצה לשמוע מה אני מסוגל לעשות. "תן גם לו לשחק קצת בצעצועים" הוא אמר אל הדיג'יי שכבר תיקלט. "תהנה" הדיג'יי חייך אליי ודילג משם במהירות. "עלה על העמדה" פקד סאם ואני הצדעתי לו ותפסתי את האוזניות.
ומאז- אני חלק מהאקס די, והאקס די הוא חלק ממני.
בכל יום יש דיג'יי אחר על העמדה. מה שאומר שאני בא ל XD פעם, פעמיים... אולי שלוש פעמים בשבוע. אבל אני נהנה מכל רגע. אני מכיר את רוב הצוות כאן (שלא מפסיק להתחלף ולהתרחב). תמיד יש כאן מן תחושת "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד" ... אנחנו מנהלים את העניינים ביחד, מתייעצים, מחפים אחד על השני, אני אוהב את זה. אם אני כבר מוצא את עצמי עם אנשים שונים במקום סגור אחד- כדאי שזה יהיה מקום שאני אוהב עם אנשים שאני מעריך ושבו אני עושה את הדבר שאני אוהב- מוזיקה.
אני חושב שסאם מאוד מחבב אותי מסיבה מסויימת... רואים את זה בהתייחסות שלו אליי. הנה, רק לפני שבועיים הוא ביקש ממני להיות הדיג'יי ב"ערב סוגר קיץ" שהוא מתחנן כבר חודש ומשהו (או יותר נכון "לילה סוגר קיץ") "זה הולך להיות לילה שאף אחד לא ישכח בשנה הקרובה- אם בכלל" הוא אמר בעיינים נוצצות כמו ילד קטן בחנות ממתקים. אני אוהב את הקטע הזה שלו... אני מתכוון, הוא יכול להיות אבא שלי, אבל הוא שומר על ראש צעיר, לא חשוב כמה סמכותי הוא יהיה (והוא יכול להיות סמכותי) הוא תמיד זוכר מה באמת חשוב.
"תדאג למוזיקה הכי טובה שלך" הוא אמר. "משהו שיגרום לכולם לרצות לקפוץ. והכי חשוב- שיגרום לך לרצות לקפוץ ולהנות מכל רגע. ברור?" "כן המפקד" הצדעתי לו ואירגנתי את הדברים שלי.
~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~
היי כולם! זה הסיפור הראשון שלי כאן בוואטפאד .יצא לי לקרוא כאן לפני וזו הפעם הראשונה שמשהו שלי יוצא לאור. מקווה שתהנו לקרוא את מה שאני נהנת לכתוב : )
בסדרר תנשמו, אני מפסיקה לחפור! הנה ההמשך:
~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~
"זה הולך להיות לילה מפגר!" אמר לֵייק והתחיל לרקוד בחדר כמו משוגע. צחקתי ולקחתי עוד מהפרינגלס שהיה על השולחן. "קבל תמונה-" הוא הוא העביר את הידיים מול הפנים שלו כמו קוסם שמנסה להעביר את האשליה אל הקהל, "לילה, בר פתוח, טון בחורות, מוזיקה טובה- חסר לך שלא, טון בחורות..." "שכחת גם טון בחורות" קטעתי אותו בציניות והוא הפסיק להשתולל והתיישב לידי. "אחח, אני אומר לך טורי- היום אני אפגוש את האחת" לייק הסתכל אל הפינה של התקרה במבט מפנטז. "אתה אומר את זה בכל פעם שאנחנו יוצאים" קמתי להביא קולה מהמקרר ולייק נגרר אחרי. "הפעם זה יהיה שונה. הפעם..." "היא לא תברח בצרחות?" קטעתי אותו שוב ושילמתי בכאפה על העורף. :תפסיק להיות משבית שמחות" הוא אמר בקול עצבני. "לא משבית כלום. פשוט מודע- כל ערב שבו אנחנו יוצאים אתה מחכה לאחת- מוצא שבע ולא מחזיק עם אף אחת מהן." "מה שתגיד" הוא סינן לעברי וחטף את הבקבוק מהיד שלי.
הוא מזג מהקולה לשתי כוסות, שתה שלוק מאחת מהן והגיש לי אותה. "מה אתה אומר?" זלזלתי וניסיתי לחטוף את הכוס השניה. אבל זה היה מאוחר מידי- הוא תפס אותה ושתה גם ממנה, שופך כמה טיפות על הריצפה. "מה אתה עושה מטומטם?!" זרקתי עליו כרית, והוא התחיל לצחוק ולהחזיר לי . תפסתי את הגלקסי החדש שלו והחזקתי מעל הכוס שלי, מאיים להפיל אותו לתוך אמבטיית קולה מפנקת. "שלא תעז!" לייק החוויר, ואני לא יכולתי להפסיק לצחוק. הוא התקרב אליי לאט, כאילו החיים שלו בסכנה. זרקתי את הפלאפון באוויר, תפסתי אותו והתחלתי לרוץ. "זאת הכרזת מלחמה!" הוא צעק והתחיל לרדוף אחרי בכל הבית.
איכשהו, זה תמיד מגיע למצב שבו אחד מאיתנו רודף אחרי השני בכל המקום, כמו חתול ועכבר. זה היה ככה מאז כיתה ו' כשלייק הגיע אל בית הספר שלי והפך להיות החבר הטוב ביותר שלי. לייק תמיד מסתבך בצרות . הוא אוהב לחגוג ולצאת ויש לו המון חלומות ומטרות שכנראה לעולם לא יצליח להגשים. לא שאני לא מאמין בו או משהו- אבל להפריד בין ביונסה לג'יי- זי ולברוח איתה לשוודיה? לא נראלי....
באמצע המלחמה המטורפת- דלת הבית נפתחה. רֵייני עמדה מולינו, עם הפלאפון ביד, האוזניות עדיין על האוזניים ומבט ששואל "מה לעזאזל אתם עושים?!".
"מה הפעם?" היא שאלה באדישות, רגילה למצב. "רייני! מה שלומך?" לייק התחנף, "את מוכנה להגיד לאח המכוער שלך שיחזיר לי את הפלאפון שלי?" הוא דיבר בנימוס מאולץ והיא שילבה את הידיים במבט מתלבט. פתאום, היא קפצה עליי וחטפה את הפלאפון מידי. הסתכלתי עליה מאוכזב כשהיא הגישה את הפלאפון ללייק."בבקשה" היא חייכה אליו, לייק חייך והושיט את ידו. רגע לפני שתפס אותו היא הרחיקה אותו והתחילה לרוץ. "זאת אחותי! " חייכתי בגאווה ולייק רק נתן לי כאפה והתחיל לרוץ גם הוא.
צחקתי, רואה אותם רצים בכל הבית, קופצים על הספות, מפזרים מכשולים ומחשבים כל צעד בערמומיות. "רֵיין! אני פנוי!" צעקתי אליה והתחלתי לרוץ גם אני, מצטרף למלחמה.
~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~$~~~~
עם הזמן אני אבין כמה ארוכים הפרקים צריכים להיות, כמה זמן מותר לי לחכות בין פרק לפרק ולאן העלילה באמת צריכה להוביל. בנתיים, אני עושה מה שמרגיש הכי נכון- כמו שאני אוהבת לכתוב.
אני לא מאמינה בלייקים ותגובות. כלומר, לא באמת אכפת לי כמה לייקים יש או אם יש תגובה אחת פחות מקודם, אבל בסיפורים כאלה זה יכול מאוד לעזור מהסיבה הפשוטה שזו הדרך היחידה שבה אני יכולה לדעת מה אתם חושבים על הסיפור. אז אני דווקא בעד הרעיון.
תודה על שום דבר ועל הכל- ותזכרו- החיים שלכם הוא סיפור בהמשכים. ודברים קורים, אנשים משתנים, העונות חולפות ורעיונות מצטברים. אבל בסופו של יום- אתם הכותבים הראשיים. אתם יכולים לכתוב לעצמכם חיוך, כאב חיבוק ואפילו שיעמום. אתם לא יודעים לאן העלילה תוביל בסוף- אבל אתם יכולים לזרום איתה למקומות שלא חשבתם מעולם שיהפכו אותכם לכל כך מאושרים.
תכתבו את החיים שלכם עם סוף שמח ועלילה שמחה וכך תהיו אנשים שמחים.
אוהבת ♥
YOU ARE READING
DJ-TORY
Teen Fictionאני רואה הכל. משקיף על כולם מלמעלה וקולט כל מה שרק יעלה על דעתכם. מי ביישן, מי פחדן, מי אוהב להיות במרכז העניינים, מי לא מודע לעצמו... מי שונא ומי אוהב. אני מסתכל על התמונה הכוללת ועל על אחד בנפרד. התפקיד שלי הוא לקלוט איזה מן סוג של אנשים נמצאים מו...
