אוקיייי, אני יודעת שאמרתי שלא אכפת לי מלייקים ותגובות והכל- אבל אנייי מממש מממש מממש נהנית לקבל אותם כי אני מגלה שאתם אוהבים את הסיפור שלי, ובתכלס- זו המטרה!
הדברים מתקדמים קצת לאט יחסית, אבל יש כל כך הרבה סיפורים שבהם על היום הראשון שבו הדמויות נפגשות הן מתאהבות, רבות, מתפייסות ועושות סקס פרוע בחדר קטן וחשוך.
אני מעדיפה לנשום שניה. זה, איך אומרים? השקט שלפני הסערה.
@!@!@!@!@!@!@!@
"אתה בא איתי לספרייה המרכזית בסוף הלימודים?" שאל דינו. "בשביל מה?" שאלתי, נותן עוד ביס לבגט שלי. דינו שתה מבקבוק הספרייט שלו ואז אמר: "אני רוצה להשאיל איזה ספר מעניין שראיתי שם בשבוע שעבר. סיימתי את הקודם אתמול בלילה והגיע הזמן לאחד חדש" הוא אמר. "ולמה אתה לא לוקח את לייק?" שאלתי. "נראה לךך שאני אבוא איתו לסיפרייה? איכס מה אני חנאן כמוהו?!" אמר לייק. דינו גלגל עיניים ואני נאנחתי. "אני אבוא איתך קרצייה".
"סבבה" הוא אמר מרוצה. "תבוא אליי אחרי זה?"שאלתי אותו. "לא יכול. יש לי מלא שיעורים במתמטיקה ועבודה להגשה בכימיה" הוא אמר ולייק הניח את כף ידו על המצח בחוזקה, מאוכזב מההתמדה של דינו בשיעורי בית.
כן.. דינו הוא מהסוג הזה. אני אישית לא מבין מה כל כך רע בהשקעה מהסוג הזה, אבל לייק חוש שזה בעיקר בזבוז זמן. זה ההבדל בין לייק לדינו. דינו עושה את הכי טוב שלו ולייק עושה את המינימום, אם בכלל. דינו יתאכזב מעצמו אם יקבל 75 במבחן ולייק יסתפק בעובר. דינו משקיע הכל בלימודים ולייק? הוא יודע שהוא חכם, הוא לא צריך תעודות שיוכיחו לו את זה.
הצלצול קטע את חוט המחשבה שלי. סיימתי את הבגט בביס אחד והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה.
@!@!@!@!@!@!@!@
"וואו! לא הייתי פה שנה בערך!" אמרתי בהתלהבות, כשדינו מהשהש אותי במהירות. "ששש! תצעק בשקט!" הוא אמר. גלגלתי עיניים ונכנסתי פנימה.
הסיפרייה המרכזית מחולקת לכמה איזורים לפי הקטגוריות של הספרים. ספרות קלאסית, שם אפשר למצוא מחזות, שירים מוכרים, וכאלה.. איזור הנוער, שבו רוב הספרים מתקשרים ביתומים, אהבה, מוות וערפדים. הנה איזור הפילוסופיה, ואיזור הילדים, ואיזור האנציקלופדיות ו..
רגע!
חזרתי לבחון את איזור הילדים. זה איזור יחסית מבודד, כמו מן חדר נפרד. היו שם המון ספרים. הייתי מוצא את עצמי באיזור הזה המון בתור ילד. קבוצת ילדים ישבו בחצי גורן, ומולם ישבה נערה צעירה. היא קראה סיפורים כמו שהמתנדבים תמיד עושים. כשהייתי בן 6 בערך, הייתי מגיע לכאן כל שבוע לשמוע סיפור. הילדים צחקקו והיא העבירה עמוד במחברת האדומה שממנה קראה, מסדרת את המשקפיים על האף שלה.
@!@!@!@!@!@!@!@
נשענתי על הקיר בכניסה כשכל הילדים יצאו מהחדר הקטן בריצה.
ילדה קטנה משכה בג'ינס שלי. התכופפתי אליה והנחתי את הברך על הריצפה. "מה אתה עושה פה?" היא שאלה קול גבוהה ומתוק. "מקשיב לסיפור" עניתי בחיוך. "אבל אתה גדול מידי בשביל זה" היא אמרה. "אתה אף פעם לא גדול מידי בשביל סיפורים!" עניתי לה והיא צחקה ורצה משם.
קמתי על הרגליים. "מקשיב לסיפור, הא?" היא התגרתה בי, משלבת ידיים. "כפי שאמרתי, אתה אף פעם לא גדול מידי בשביל סיפורים" אמרתי והיא צחקקה.
דיברנו על כלום במשך כמה דקות, עד שהיא אמרה:
"אני חייבת ללכת" היא עצרה את עצמה מלהמשיך לצחוק והלכה לעבר היציאה.
נופפתי לה לשלום כשהיא הסתובבה, מסתכלת עליי בחיוך ונעלמת.
ראיתי את דינו ליד הספרנית. הוא דיבר איתה לכמה דקות על הסופר של הספר המוזר שהוא לקח.
נשענתי על הדלפק והסתכלתי מסביבי. אני דווקא אוהב ספריות. הן כמו מוח אחד גדול ומלא במידע. אתה נכנס למוח ובוחר את החלק שבו שמכיל את המידע שאתה צריך וגונב אותו אל המוח שלך. הסתכלתי שוב על איזור הילדים. האיזור הכי תמים בספריה. רק רגע..
"אתה בא?" שאל דינו, "שנייה" אמרתי לו והלכתי אל איזור הילדים. לא דמיינתי.
על הכיסא הקטן והכחול, נחה מחברת אדומה.
@!@!@!@!@!@!@!@
אתם אף פעם לא גדולים מידי בשביל סיפורים.
YOU ARE READING
DJ-TORY
Teen Fictionאני רואה הכל. משקיף על כולם מלמעלה וקולט כל מה שרק יעלה על דעתכם. מי ביישן, מי פחדן, מי אוהב להיות במרכז העניינים, מי לא מודע לעצמו... מי שונא ומי אוהב. אני מסתכל על התמונה הכוללת ועל על אחד בנפרד. התפקיד שלי הוא לקלוט איזה מן סוג של אנשים נמצאים מו...
