~אקלי~
"מה?!"
טורי ולילו שאלו בו- זמנית רגע לפני שלילו גררה אותי הצידה.
חשבתי לרגע. אני באמת לא יודעת למה לא סיפרתי לה קודם. אולי כדי לא לאכזב אותה אם זה לא ילך.
"לו, אנחנו החלטנו להישאר ידידים. זה לא כזה סיפור..."
"אממ... זה כן כזה סיפור. זה הכי פאקינג סיפור! איך הוא הציע? מה קרה? לאן הלכתם? למה לא הלך?"
"לא סיפרתי לך כי את כלכך רוצה שיהיה לי מישהו כבר. אני יודעת שאת מאושרת ושאת רק רוצה שגם אני אהיה, אבל היית משתגעת אם היית יושבת ומחכה לראות אם זה עבד בינינו!" אמרתי. "אז מה?!" היא ענתה, צחקתי. "אז... למה זה לא עבד בעצם?"
"הנשיקה." עניתי.
"מה?" היא שאלה בבלבול.
"כשהתנשקנו שנינו הבנו שאנחנו לא מרגישים כלום וזה פשוט לא יעבוד."
היא חשבה לרגע. המבט שלה התרכך. "אז זה לא זה" היא ענתה. הנהנתי.
חזרנו אל הבנים שכבר מזמן החליפו נושא למסיבה שסאם דיבר עליה עם טורי הבוקר. כשהוא ראה את לילו הוא חיבק אותה עם יד אחת. "לאן הלכתן? התגעגעתי." אני ולייק חזרנו על המשפט שלו בקול מעוות שביטא את דעתינו על ההצהרה הדביקה הזאת.
לילו צחקה, "אתם אולי לא מתאימים כזוג- אבל כידידים, אתם פשוט אותו הדבר."
לייק חייך אליי והנהנתי, "כן, רק שאני יותר יפה ממנו" אמרתי, פותחת ויכוח שימשיך עד סוף ההפסקה.
____________________________________
~טורי~
כשחזרתי הביתה, רייני שסיימה לפני את יום הלימודים, ישבה ליד השולחן בפינת האוכל ועשתה שיעורים. שמעתי אותה מקללת ממש כשנכנסתי הביתה.
"היי! לא לקלל!" אמרתי, "סליחה" היא ענתה ביאוש. "זאת הפעם השלישית שאני טועה ויש לי בוחן בעוד שבוע."
התקרבתי למחברת שלה וראיתי שחור. אני שונא מתמטיקה. כנראה שזה עובר במשפחה.
"חכי רגע." אמרתי, חשבתי על הבחור היחיד שיכולתי לחשוב עליו- דינו. זוכרים אותו?
"מה הסיכויים שאתה עושה לי טובה ענקית?"
"תלוי כמה אתה משלם לי." הוא ענה.
"רייני צריכה שיעור פרטי במתמטיקה."
"מחר אחרי בית הספר זה טוב?" שאלתי אותה והיא הנהנה.
"ניפגש מחר." אמרתי וניתקתי. טוב שיש חברים.
"תודה..." היא מלמלה. "אכלת משהו?" שאלתי. "לא. הייתי לחוצה מידי, ישבתי ללמוד איך שהגעתי."
"אז תעשי הפסקה, בואי נאכל משהו." אמרתי.
"טוב." היא אמרה והרגשתי שהוקל לה. היא התיישבה איתי.
"את תגיעי היום?" שאלתי, "למסיבה? לא נראה לי... מתחשק לי להישאר בבית, לעשות מרתון האנטומיה של גריי או משהו..." היא אמרה.
ריין תמיד רואה את הסדרה הזאת כשהיא בדיכאון. היא אומרת שהדמויות תמיד יותר בדיכאון ממנה ולמרות זאת הסדרה מצחיקה כמו קומדיה.
אני מקווה שדינו יצליח להרגיע אותה.
"פעם הכל היה קל יותר אתה יודע? זה כאילו כל רגע מהחיים שלנו שעובר אנחנו יותר לחוצים. איפה הימים שהדאגה הכי גדולה שלי הייתה כמה קלפים השגתי לחוברת שלי."
"איזה מלודרמטית את. תכתבי ספר, תקראי לו המתמטיקה והכאב הפנימי שלי."
היא צחקה והרביצה לי עם הכרית שהייתה לידה. חיבקתי אותה.
הסטרס של גיל הנעורים הוא בהחלט לא צחוק.
______________________________
קחו ת'דברים באיזי, אל תלחיצו את עצמכם. ואם כבר- תמצאו מי שיעזור לכם.
YOU ARE READING
DJ-TORY
Teen Fictionאני רואה הכל. משקיף על כולם מלמעלה וקולט כל מה שרק יעלה על דעתכם. מי ביישן, מי פחדן, מי אוהב להיות במרכז העניינים, מי לא מודע לעצמו... מי שונא ומי אוהב. אני מסתכל על התמונה הכוללת ועל על אחד בנפרד. התפקיד שלי הוא לקלוט איזה מן סוג של אנשים נמצאים מו...
