One-Shot Stories |1D&5SOS| |Hebrew|

Calum #1

Calum.H.
-----------

כשאני מגיעה לתחנת הרכבת התחתית אני מבינה כמה הוא גרם לי לסבל, אני רואה את כל הזוגות סביבי ופשוט לא מפסיקה לחשוב; למה דווקא אני ״הבחורה שחבר שלה נפרד ממנה בערב יום האהבה״, למה?

הרכבת מגיעה בדיוק כשאני מקבלת כרטיס, אבל אני מפספסת אותה במאית השניה. ״לעזאזל״ אני מסננת בכעס ומתיישבת על ספסל מול הרציף, ליד בחור שבדיוק מדליק סיגריה.

״הן תמיד חוזרות״ אני שומעת אותו לפתע ומביטה בו כאילו הוא חייזר ״הרכבות, הן תמיד חוזרות לפה בסוף אז זה לא משנה אם החמצת את הרכבת עכשו״ הוא מסביר, מישהו הזכיר פילוסופיית תחנות הרכבת?

״מצטערת שאני לא רוצה לישון בתחנה היום, אני יודעת שבשביל אנשים מסויים זה נוח לישון על ספסל ואתה בטח מבין״

״מישהי עצבנית״ הוא צוחק ״זה יום האהבה, בנות לא אמורות לשמוח ביום כזה?״

״לא בנות שזרקו אותן״

״אז מישהו נפרד ממך?״

״כן, זה בערך מה שאמרתי״ אני מופתעת מהכנות של עצמי.

״כדי להיפרד ממישהי ביום האהבה צריך להיות לגמרי אידיוט״

״כן, אני מניחה שהוא כזה״ אני משקרת. במשך השעתיים הבאות אנחנו פשוט יושבים על הספסל ומדברים וצוחקים, אני לגמרי מופתעת שאני יכולה להתחבר עם אדם זר בתחנת רכבת. הרכבת שלי כבר הגיעה אבל התעלמתי ממנה, ואני יודעת שגם הוא.

״היא פה״ אני אומרת כשהרכבת מגיעה בפעם הרביעית ואני מחליטה שכדאי לי לחזור לבית.

״אני גם צריך לחזור״ הוא אומר ושנינו קמים. אנחנו נכנסים לרכבת הארוכה ומתיישבים אחד ליד השני, גברת זקנה מסתכלת עלינו בחיוך כשהיא עוברת ואני אומר לו שאני חושבת שהיא נדלקה עליו, הוא רק צוחק.

אני מניחה את הראש שלי על כתפו והוא משחק בשיערי, זה אחד הדברים שלא הייתי נותת למישהו זר לעשות, גם אם זה רק השיער.

אני מתעוררת כשאני שומעת קול של הודעה מוקלטת לנוסעים, והראש שלי שעון על החלון , ״אני יורדת פה״ אני פונה אליו, אבל אז אני רואה שהמושב לידי ריק.
אני נעמדת בניסיון לאתר אותו, אבל הוא לא ברכבת, אני מתיישבת שוב ולא איכפת לי שהרכבת ממשיכה לנסוע, אני שמה לב לפתק שמונח על המושב לידי:

״קוראים לי קאלום, היה נעים להכיר״
***