״אלי״, ״כן, מיכאל״, התעוררתי בבהלה, קפצתי מהמיטה, הייתי חיוורת זה היה רק חלום, נכון?, רגע מה?, לא הבנתי מה קורה פה, מיכאל, הבטתי על עצמי בפליאה, מאיפה הוא בא פתאום, אז האמת שזה כבר ממש לא פתאום, בזמן האחרון יוצא לי הרבה לחשוב עליו, לא יודעת אם לקרוא לזה לאהוב, אבל מה שבטוח שהוא חזר לי פתאום לחיים, ברגע הכי לא מתאים, אוף. הכל משתבש לי, רק לי זה יכול לקרות.
אני מנשקת את נועם, ותכלס זה הזמן שאני עד כה הייתי הכי רגועה בו בעולם, פתאום לא, אני מלאת מחשבות עליי ועל נועם, על מיכאל, מה נסגר איתי. ״מה יש? את נראית מוטרדת היום? ״לא משהו מיוחד, סתם בית ספר וזה...״. יש לי רעיון ״נועם אתה עושה משהו מיוחד השבת? ״לא, לא חושב למה?״ ״מה דעתך לבוא אליי שבת?״ ״מה, ממש שבת שלמה?״ ״כן, למה לא?״ ״טוב סבבי״ ״יאללה מגניב קבענו״ ״ביי, אוהב אותך״ ״גם אני״ נועם נישק אותי ובמקום להתמקד בנועם הייתי בעולם מלא מחשבות, עולם אחר לגמרי. מה אני כבר יכולה לעשות, אני אתמקד כל השבוע רק בנועם, בכל זאת הוא מגיע לשבת באלונים בפעם הראשונה, אני כל כך מתרגשת.
מחר נועם בא!, כל כך חיכיתי לזה, תדריך להורים-צ׳ק, תדריך לאחותי הקרצייה-צ׳ק, צרחות לדני בפון-צ׳ק, הכנה לחברות-צ׳ק. מה עוד חסר, כל היומיים האחרונים אני סביב זה, במה נאכל, מה אלבש, מה יהיה וכו׳ וכו׳... הולכת להיות לי שבת מושלמת! אגב גם שמלה מושלמת! אני מקווה. אני בטוחה!
ממש כמה רגעים לפני שנועם בא, ההורים שלי קוראים לי לשיחה ״אלי את אמנם כבר ילדה גדולה, וזרמנו עם כל הרעיונות שלך, ולא עצרנו בעדך, כי ראינו כמה טוב נועם עושה לך, רק אנחנו מבקשים ממך, אנחנו סומכים עלייך, בלי שטויות מיותרות, אנחנו לא נפרט יותר מזה, זה לא מכבד, אל תנסי להתחכם, כיבדנו אותך וזרמנו איתך, עכשיו תורך תכבדי אותנו ואת הכללים שלנו, זה מובן?״, ההורים שלי תקעו בי מבטים חודרים, לא הייתי סגורה מאה אחוז מה הם רוצים ממני, כיאלו הבנתי, וגם הבנתי שאני ממש לא מוכנה עדיין לזה... , ״ברור מה השאלה, אני באמת מבינה, בדיוק כמו שאני מבינה שאני ממש לא מוכנה לזה עדיין, תירגעו״ תקעתי להם מבט בחזרה, ״אני לא מאמין שאת כל כך גדולה, חן זוכרת את הלידה שלה?״ ״כיאלו זה היה אתמול״ ״טקס העלאת זיכרונות יתקיים עוד יומיים, בלי פדיחות ליד נועם.״ הייתי קצת לחוצה, מה הוא יחשוב על הבית שלי, על ההורים שלי ואחרי זה גם על החברים שלי, ״בסדר בסדר״ אלי לנשום ולנשוף. יהיה טוב, הכל יהיה בסדר.
טוק טוק, אעע, אני לא מאמינה נועם פה. ״רק רגע״ החיוך על הפנים עלה בשנייה. ״היי מה קורה?״ ״תביא חיבוק״ ״וואו התגעגעתי כל כך״. אם זה לחיבוק, אם זה אליו. ״ ״וואו כנ״ל״ נועם הוסיף בחיוך מבויש, החזקתי לנועם את היד והרגשתי את אותה ההרגשה כמו בפעם הראשונה, תחושה של רוגע ושלווה. ״אז ככה תכיר את ההורים שלי, אמא שלי חן אבא שלי אורן״. ״היי״ בחיים לא ראיתי אותו כל כך מבויש. לחשתי לו ״היי, תנשום הם דיי אחלה בסך הכול, בכל זאת הם הביאו אותי לעולם״ ״חח״. והוספתי בקול:״נועם בוא אני אראה לך את החדר שלי״. הרגשתי כמו ילדה בת חמש, אבל למי אכפת. ״סבבה זורם״ הוא התקדם והסתובבתי להורים שלי ״תיזהרו לעשות לי פדיחות״, ״נזהרים״. ״מאמי מה יש?, הייתי צריכה להכין אותך יותר סורי״ ״זה לא את באמת, הם נראים אחלה, סתם סיטואציה מביכה בכללי״, ״יש לי רעיון שיפיג את המתח״״אני אוהב את הכיוון״. התקרבתי אליו, נישקתי אותו, השפתיים שלו כבר צמודות לשלי, הלשון שלו כבר בתוככי, וכביכול, כביכול עכשיו אני אמורה להיות רגועה, להיות הכי מאושרת שיש, לדמיין אותי ואת נועם בים או כל מקום רגוע וכיפי אחר. אבל במקום לדמיין את נועם דמיינתי את מיכאל. רגע מה?
~~~~~
העולם השתגע? מה הקטע של מיכאל, אתה הורס לנו אדוני!
מחכה לתגובות וההצבעות!
XOXO
סתיו🥰
ВИ ЧИТАЄТЕ
I found a love
Підліткова література״הלב שלי עוד שנייה מתפוצץ, יופי את מסוגלת, אומר לי הקול הפנימי. אני כל כך לחוצה, אני בקושי מצליחה לדבר. ״כן ברור״ הוקל לי במקצת, ״בוא נשב למעלה״ אני מצביעה על המדרכה שבקצה הרחוב, מקום שקט שאנשים לא עוברים בו בלילה, אנחנו הולכים, אני לחוצה ברמות!! אפ...
