היום אני הולכת לפגוש את נועם, והאמת שיניתי את הדעה שלי על זה מיליון פעם. יצאתי להליכה קצת בחוץ, לנקות את הראש ואת מי עיניי רואות? ״אלי!״ היא שמחה לראות אותי ואני אותה, ״ליה!״ חייכנו אחת לשנייה, חיבקתי אותה ״מי הפיל אותך מהמיטה?״ התחלנו ללכת, אין לי שמץ בכלל לאן. ״המחשבות...חח״ ״חח רגע מה?״ ״יש לך זמן לשעת סיפור?״ ״בשבילך תמיד!״ איזה כיף שיש לי את הכמה חברות שתומכות בי, שאכפת להן ממני. ״חיים, טוב אז ככה, היום אני נפגשת עם נועם״ ״דיי, איזה כיף, הלוואי עליי״ צחקתי ״מה את דואגת?, בקרוב אצלך״ איך אני מחכה שגם היא תהיה בזוגיות, ונצא לדאבל דייט או משהו. ״חח ממש, קיצר למה המחשבות? ״אני רוצה להיפרד מנועם, את לא תאמיני למה...״ ״נו״ היא נהייתה קצת לחוצה, בשוק גם וגם. ״אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו יותר...״ היא הסתכלה עליי בפליאה, ״מה זאת אומרת?״ התחלתי קצת לרעוד, ״לא יודעת להסביר את זה....פשוט בהתחלה הייתי כולי מאוהבת, כל פעם התרגשתי לראות אותו, חיכיתי לפגישות שלו, הייתי כולי מאוהבת ברמות!.״ התכוונתי לכל מילה, מה אם אני בחיים לא אצליח לאהוב אף אחד יותר מכמה חדשים. ״אולי זה פשוט כי אתם כבר כמה שבועות ביחד, וזה איזשהו שגרה שנכנסתם, אולי העניין פה זה העבודה שהתרגלתם, תנסי לעשות לו משהו מיוחד לפעם הבאה״ אם תהיה פעם הבאה, לא יכולתי לספר לליה למה אני בדיוק נפרדת ממנו, כל כך פחדתי שמיכאל בטעות יגלה על זה. שהחלטתי לא לספר את זה לבנתיים. ״את צודקת, אולי אני באמת צריכה לשנות גישה, לגוון וזה...תודה, עזרת לי ממש״ ביני לבין עצמי תהיתי עד כמה זה באמת עזר, אולי באמת מה שאני צריכה זה שינוי אווירה. ״שמחה שיכולתי לעזור״ ״תודה ענקית״ ״בכיף!״. טוב יש לי עוד קצת זמן עד האוטובוס, אז החלטתי לנצל את הזמן ולהתקשר לדני אתייעץ גם איתה. ״היי מה קורה?״ ״סבבי מה איתך?״ ״מה בדרכך לנועם?״ ״האמת שעוד לא, מה אתה עושה?״ ״אימון״ בהצלחה!״ ״חח.... תודה״ זו ניראלי השיחה הכי ארוכה שניהלתי עם איתן, ניראלי עד עכשיו אפילו שלום הם לא היו טורחים להגיד לי.
״דני יכולה לדבר?״, ״כן מה יש?״, ״אני עוד מעט נוסעת להיפגש עם נועם ולא יודעת מה לעשות...״, ״אבל כבר החלטת לא?״ ״כן, ואז דיברתי עם ליה וכל מה שחשבתי התהפך לי בראש, אוף זה מתסכל״ אולי אני באמת צריכה להקשיב לליה, ולעשות לו משהו מיוחד. ״אני לא כל כך יודעת מה לענות לך, כי מצד אחד אני חושבת שאת צריכה לסיים את זה, מצד שני אולי שווה לתת לזה עוד הזדמנות. אני מבולבלת ניראלי כבר יותר ממך״ ״חח...אז מי יעזור לי?!״ ״ג׳יזס, מה זאת אומרת?״ ״חחחח״ ״קיצר מה אני עושה?״ ״מה שאת מרגישה, אם היית בסיטואציה הפוכה, מה היית מצפה שנועם יעשה?, תעשי בדיוק מה שאת היית מצפה שיעשו בשבילך, מקווה שעזרתי״ ״טוב תודה חיים״. ניראלי שאארגן לו הפתעה.
אני צריכה כבר להתחיל להתארגן, אבל הראש שלי מתפוצץ ממחשבות, מה לסיים את זה ככה פתאום, או בכלל לעשות הפתעה חמודה, הרי לפני שבוע הוא היה אצלי בבית, והייתי מאושרת באמת, ובכללי הוא עשה לי רק טוב, ניראלי שגם לו מגיע לקבל טוב בחזרה.
התחרטתי, אני באוטובוס בדרך לבאר שבע, כולי בחששות, אני רק מחכה להגיע. המוח שלי פועל כבר ללא הפסקה. הגעתי אני בדרך לספסל שקבענו בו. ״היי, התגעגעתי״ הוא התקרב נתן לי חיבוק ונישק אותי, נשיקה מרה מתוקה. ״היי״ ונשמעתי לא משהו אין לי ספק. ״את לא נשמעת טוב, מה יש?״ לקחתי נשימה ארוכה, אני לא מסוגלת עדיין, אלי תנשמי. ״הכל טוב ניראלי״ ״התגעגעתי״ הוא התקרב אליי, בא לנשק אותי ונרתעתי, לא הייתי מסוגלת לשקר לו בפרצוף, פעם ראשונה שזה קרה. ״דיי״. זה המילה היחידה שהצלחתי להוציא מפי. הוא נבהל.
״טוב עכשיו זה ממש מוזר, את מוכנה להגיד לי מה נסגר?״ זה היה נראה שהוא מפחד, מפחד עליי, אני נאנחת, אני לא סגורה על מה אני בכלל הולכת להגיד, אני מנסה לפחות להיראות רגועה אבל... ״ט-טוב כ-ככה, זה מ-ממש ק-קשה לי״ גמגמתי ממש, בחיים לא הרגשתי כזה לחץ, ״מה?, מה קשה לך?״, נועם הסתכל עליי במבט תמוה, לא הבין למה אני בכלל מתכוונת. ״תן לי לדבר, זה קשה לי גם בלי התגובות״ אמרתי את זה בטון קצת עצבני, זה לא הייתה הכוונה שלי. ״סליחה...מה את עצבנית?״, עכשיו הוא גם קצת כעס עליי, ״נועם תקשיב תן לי לדבר, אני רגע מלבכות״ ובשנייה המבט התחלף הוא ממש נבהל, ״סליחה מאמי מה יש?״, הוא חיבק אותי, אני לא התנגדתי. ״תקשיב, היו לי חמישה חודשים מדהימים באמת, אני לא מתחרטת לרגע, אבל אני לא רוצה לפגוע בך, אני יודעת שאתה לא מאה אחוז מבין על מה אני מדברת, אני מחפשת את המילים הנכונות״. הוא התקרב אליי, חיבק אותי שוב, ולא עזב, הוא לא הבין עדיין על מה אני מדברת, בשלב הזה הרגל שלי רוטטת, בטירוף. ״נועם, זה נגמר״. שלוש מילים הכי קשות שהוצאתי מהפה.
״מה?, מאיפה זה בא?״ הוא ממש היה מופתע. ״אני לא רוצה לפגוע בך״ התכוונתי לכל מילה, ברזי הדמעות איימו לשחרר את המעצורים. ״איך זה שאת נפרדת ממני, לא פוגע בי?, רק לי זה לא נשמע הגיוני?!״. ממש ריחמתי עליו, אבל זה כל כך יותר מסובך מזה. ״אתה צודק, זה פשוט יותר מורכב מזה״ ״גם לי וגם לך יש עוד זמן עד האוטובוס, דברי תסבירי משהו״. הוא הסתכל עליי וחיפש בעיניי את התשובה, ומשלא מצא, גרם ללב שלי להיקרע. ״אלי אני אוהב אותך באמת, אני לא מוכן לוותר עלייך כל כך מהר״. בשלב הזה ממש התחלתי לבכות, דמעה ואחריה עוד אחת, כאב לי על נועם, הוא היה כל כך טוב אליי. ״זה מהמם מה שאתה אומר, אני מתלבטת כבר במשך שבועות על זה, שיניתי את הדעה שלי כבר אלף פעמים״. כאב לו לראות אותי בוכה ראיתי את זה בעיניים שלו. ״טוב...אם זה מה שאת מרגישה, אין לי שום דרך להכריח אותך״. הוא היה ממש מסכן, ניגבתי את הדמעות מעיניי. ״נועם אני מתה להסביר לך, זה פשוט לא מרגיש לי כרגע נכון, אם באמת אתה רוצה לדעת למה, בוא נקבע לעוד חודש, שאהיה אחרי זה״. התכוונתי לזה ״האמת שאני ממש רוצה, כן קבענו עוד חודש, אני יכול לפחות נשיקת פרידה?״ הוא שאל בחשש, הוא עדיין הסתכל עליי במבט אוהב ודואג. ״ברור, זה המינימום שאני חייבת לך״, ״את לא חייבת לי כלום, אלי אני אוהב אותך באמת״. הוא התקרב אליי, הצמרמורות של הפעם הראשונה נעלמו כלא היו, לא נהניתי ממגע השפתיים שלו עליי, זה היה כמו לנשק סתם, כמו לנשק מישהו אקראי ברחוב. כל כך רציתי לאהוב את נועם, אבל הלב לא יכל להסכים עם המוח. דמעה נפלה ואחריה עוד אחת לאט לאט, נועם ניגב לי את הדמעות כמו שרק מישהו שכל כך אכפת לו ממני יכול לעשות. ״נועם אני לא אשכח אותך בחיים״. התכוונתי לזה.
~~~~~~
וואו פרק עצוב! מה אתן חושבות/ חושבים?
פליז תצביעו אוהבת את כולכם/ן
XOXO
סתיו🥰
YOU ARE READING
I found a love
Teen Fiction״הלב שלי עוד שנייה מתפוצץ, יופי את מסוגלת, אומר לי הקול הפנימי. אני כל כך לחוצה, אני בקושי מצליחה לדבר. ״כן ברור״ הוקל לי במקצת, ״בוא נשב למעלה״ אני מצביעה על המדרכה שבקצה הרחוב, מקום שקט שאנשים לא עוברים בו בלילה, אנחנו הולכים, אני לחוצה ברמות!! אפ...
