"ג'ימין לקום יש בית ספר" שמעתי את אימי צועקת מהמסדרון.
ממש אין לי כוח לקום. אתמול בלילה חלמתי חלום מאוד מוזר, בעיקר כי אני באמת זוכר אותו. אני זוכר את כל הפרטים בו ואני אפילו לא יודע איך. אף פעם לא חלמתי כזה חלום כל כך מציאותי.
קמתי ממיטתי סהרורי מעייפות לכיוון חדר המקלחת. הסתכלתי על עצמי במראה ופעם נוספת הבחנתי בכל הפצעים הכי קטנים על פניי. כן טוב, אני לא כל כך אוהב את איך שאני נראה. למה? אני לא יודע. הרגל.
נכנסתי למקלחת הורדתי את בגדיי ונשטפתי. החזקתי בבטני תוך שאני בוחן את גופי ולא אוהב את מה שאני רואה. שגרת בוקר רגילה בסך הכל.
לבשתי את התלבושת האחידה של בית הספר והתהלכתי לכיוון המטבח.
"אימא אני לא רעב~" אמרתי כאשר אימא שלי ניסתה לשים לי אוכל בצלחת.
היא הסתכלה עליי במבט של דאגה, "ג'ימיני ארוחת בוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום. אני לא מסכימה שתצא מהבית בלי לאכול."
"אני בסדר אימא אני באמת לא רעב" אמרתי.
"אני לא מסכימה לזה," "אבל-" "לא".
יצאתי מהבית עם קופסא של אוכל שאימי לבסוף כן שמה לי. אני ממש לא טוב בויכוחים.
הלכתי לכיוון תחנת האוטובוס. חיכיתי קצת עד שהגיע האוטובוס ועליתי עליו. הגעתי לבית הספר ועברתי בין הילדים עם ראש מושפל במחשבות על החלום שהיה לי, ככה אני כשאני עמוק במחשבות.. או כשאני מובך; כשבדרך נתקעתי במשהו קשה.
נבהלתי ונהדפתי אחורה ומהבהלה נפלתי על הריצפה. "אממ שלום לך. אתה בסדר? לא התכוונתי להפיל אותך" שמעתי קול אומר לי.
הרמתי את ראשי למראה של נער בערך בגילי, גבוה, עם עיניים חומות כהות כמו אגוז ושיער חום כהה.
"אני מצטער לא ראיתי אותך" אמרתי עדיין קצת מסוחרר מהנפילה שחוויתי.
"זו אשמתי, לא הייתי צריך לעצור באמצע הדרך" הוא הושיט לי את ידו לעזרה בכדי שאקום. הוא חייך קלות ואמר "דרך אגב אני סוקג'ין אבל אתה יכול לקרוא לי ג'ין".
"נעים להכיר אותך ג'ין. קוראים לי ג'ימין," אמרתי ולחצתי את ידו בעדינות. "אתה חדש פה?"
"אממ כן, אני בדיוק מחפש את הכיתה שלי" הוא אמר תוך שהוא מסתכל לצדדים מחפש בעיניים את שם כיתתו.
"איזה כיתה אתה?"
"רק רגע זה כתוב לי פה..." הוא אמר מפשפש בתיקו מחפש אחר פתק שכתוב עליו את שם כיתתו שאני מניח שקיבל מהמנהלת.
לבסוף הרים לאוויר את הפתק בגאווה, עשה פרצוף ניצחון ואמר "מצאתי!" בזמן שהסתכלתי עליו וציחקקתי.
"אהמ, כן אז אני בכיתה 2," הוא המהם וקרא מפתקו. "אתה יודע איפה זה?"
"כן זו הכיתה שלי, כנראה שנהיה ביחד בכיתה" חייכתי. סוקג'ין חייך גם הוא בפרצוף מתלהב וקפץ מאושר "יש ג'ימיני אנחנו הולכים להיות באותה הכיתה" הוא אמר, חייכתי שוב.
"ניפגש גם בהפסקה ואני אכיר לך את החברים שלי, הם בכיתה 1-"
-הצלצול נשמע-
"קדימה בוא אני אראה לך את הכיתה" אמרתי, ובאמרה זו עזבנו את המקום.
YOU ARE READING
My stranger friend *YoonMin* (boyxboy) -מוקפא-
Fanfictionאממ טוב זה הסיפור הראשון שאני כותבת אז.. לא לשפוט פליז ניסיתי~ בבקשה תצביעו אם אתם אוהבים את הסיפור, אני לא יודעת אם להמשיך או לא ואם הסיפור מעניין בכלל...🥺❤️ אני אשמח אם תכתבו את דעתכם, אולי הצעות לשיפור..?
