Husband's Flower|۷ƙ

16.

-"כואב לי לראות שכואב לך..

כואב לי עוד יותר שאני לא יכול להיות עזר בשבילך.."-

-

טאהיונג רץ לעבר הצעיר, הוא סיבב את גופו באוויר ושלח את רגלו לפנים של הגבר השחור מעיף אותו לאחור, שובר בדרך כמה משיניו.

הוא נחת על הקרקע ופנה במהירות אל הקטן. ג'אנקוק פקח את עיניו והביט בידיו של הגדול שהוציאו ממנו את המבחנה-"החומר עוד לא נכנס, הכל טוב." מלמל בעדינות בעודו פורם את הקשירה על פיו של הצעיר.

הוא בא לשחרר את ידו כשהקטן צעק לו-"טאהיונג!", הבוגר סובב את ראשו והסיט אותו במהירות מהאגרוף שנשלח לעברו. הוא קם במהירות והחל להתגונן ולתקוף את הראשי שהיה חזק ועוצמתי משאר חביריו. רגע ארוך עוד נאבקו השניים עד שטאהיונג דחף לו אגרוף ששלח אותו לקיר ומוטט אותו.

טאהיונג חשב שהוא ניצח והסתובב חזרה לג'אנקוק אך כאב בידו השמאלית גרם לו להחזיר מכה לאדם הגוסס מולו. בעיטה במפשעה. אגרוף ללסת. שני אצבעות לעיינים. קדימה! נמאס לו כבר! שימות וזהו!? כל כך קשה לו?

בסוף זה קרה.

הראשי קרס מדמם בכל גופו. טאהיונג ניגב דם מפיו והתקרב אל הקטן שהביט בנוזל האדום... באנשים... ה-החיים(?)- עם עיינים גדולות ותמימות שראו את מה שלא היו צריכים.

הוא כרע על ברכו ושחרר את ידיו של הצעיר, מצפה לחיבוק ורוב תודות, ובכי מפוחד ו-

טאח.

ברור. אלא מה הוא חשב?.

ג'אנקוק סטר ללחיו ברגע שידיו השתחררו-"מטומטם! כמה זמן לוקח לך להציל אותי??  הייתי כבר מסתדר לבד... אייש... מפגר.." אמר בכעס ובעלבון. "לך.. לך, לך אל הזונה שלך! אני לא צריך את העזרה שלך!".

אך את טאהיונג זה שעשע.. "זהו?", שאל כדי לוודא.
מבטו ודיבורו הכועס של ג'אנקוק היו כל כך חמודים בעיניו. הדרך בה הוא מנסה לשכנע את עצמו במה שהוא אומר הותירו אותו עם חיוך אוהב על הפנים. בלי שישים לב לכך...

"לא! לא סיימתי!!... אתה חצוף. ו...ו ... אתה מעצבן! כן ...מעצבן!.. מטומטם! אני שונא אותך! ...כן, בדיוק-שונא!..." צעק בעודו משפשף את ידיו הכואבות מהאחיזה של החבל.

"ועכשיו זהו?", גיחוך יצא משפתיו של טאהיונג כאשר הקטן השתתק, מתנשף במהירות. ג'אנקוק הביט בבוגר שחייך מולו חיוך כל כך מדהים. "כ-כן... אבל זה רק כי אני עייף ואין לי כוח לדבר עוד..." מלמל ברטינה, משפיל מבט נבוך.

"הם היכו אותך?", שאל ברכות. ידו מלטפת את לחיו של הצעיר שנרגע תחת המגע המחמם. הוא הנהן במבט עצוב, "ק-קצת...כ-כאב לי..." מלמל במבט מושפל כמו ילד קטן.

טאהיונג הניח אצבע תחת סנטרו של הקטן והעלה אותו באחת, מפגיש בין עיניהם. מוזר... הוא מעולם לא הבחין ביופי העמוק כל כך של הצעיר ממנו לפני...