3.

547 41 29
                                    

-"כמויות של מים לא יעזרו לעיניים שלך,
        לא יכבו את הכאב שלך,
              לא ירוו את הרצון שלך,
                 לא ישטפו את הקשיים שלך..."-

*****

ג'אנקוק קם לקרני הבוקר הנעימות שליטפו את פניו.  חייך ברוגע לשמים מבעד לחלון וקרץ לציפורים שנעמדו ליד עדן החלון. החלון- פתוח לאוויר, איפשר לו לשמוע את ציוצם. ולרגע... כשלא עפו מפחד למרות הקרבה בינהם, הרגיש כמו נסיכת דיסני שמצטרפת לשירתם המופלאה.

הוא רקד במחול בחדרו, מושיט יד אחת למכנס ושניה לחולצה וג'קט מתאימים. יוצא מהחדר, פותח את הדלת מולו ומארגן בפנים את עצמו. לאחר רחיצה קצרה, ולבישה מדוקדקת סרק מעט את שערו מול המראה עם חיוכו הרגוע שלא עזב את פניו.

אושר עילאי שכן בפניו ושלווה נדירה שבאה בדרך רעה היתה בליבו. אין מתוק מצחוק מרושע ואין רוגע גדול בעולם מלעשות את חייו של האחר--- לבלתי נסבלים.

הוא התיז מעט בושם ריחני ונעים ויצא. הוא נעמד בראש גרם המדריגות. מוכן לרדת כשלפתע נפתחה מאחוריו דלת. הוא ידע של מי. לרגע קפא אך רק לאלפית השניה. שניה שלאחר מכן גלגל את עיניו והחל לרדת.

"ג'אנקוק."

הוא התעלם מקולו הקר והרגוע, או לפחות ניסה, של טאהיונג והמשיך לרדת. טאהיונג מצד שני ירד אחריו במהירות. מחליט לא לוותר לחצוף. "ג'אנקוק תעצור מיד. אתה לא יכול לעשות מה שבא לך בחיי האישיים!". הוא נכנס אחריו למטבח דורש את תשומת ליבו של האחר.

"קפה?". הסתובב אליו ג'אנקוק עם חיוך רגוע, מחזיק בידיו שני כוסות זכוכית.

"עזוב את הקפה! למה התכתבת עם חברה שלי? אה?!". רטן בטון גבוה יותר, נשען על השיש ועוקב אחר ג'אנקוק שעסק בהכנת הקפה של עצמו.

"אסור לי?! אוי מצטער, לא ידעתי." מבט מתנצל על פניו, כשכשרון המשחק לא עוזב אותו.

"אתה רציני איתי??". טאהיונג ניסה בכל כוחו לרסן את עצמו ולא להרוג פה במקום את---- בעלו? מגוחך עד כמה שיהיה אבל הוא לא ישן כמעט לילה שלם בגלל הארנב הערמומי והבכלל לא תמים הזה.

"שמת לב שהבוקר עבר בנעימים?". התעלם ג'אנקוק מהשאלה ודיבר ברוגע בעודו בוחש את הקפה שעבר טיפול מסור. " שום רעש מיותר... אף מילה פוגעת... הכל שלו וטוב, מושל-"

טאהיונג רתח עם כל שניה בה ראה את פניו השאננות של הצעיר. קולו הרגוע העביר בו זרמים מעצבנים והוא הרגיש איך הוא מאבד שליטה.

והוא איבד.

הוא חטף בנוקשות את כוס הקפה המוכנה וניפץ אותה לרסיסים על הרצפה שהחלה לקבל כתם שחור ודוחה. 

שקט סרר במטבח. ג'אנקוק שהופתע לרגע קפא עם יד קדימה, כאילו אוחז בכוס. לאט לאט ידו התקפלה בחזרה למצב רגיל. רפויה בבישנות ובחוסר נוחות לצד גופו. הוא הידק את שפתיו ויישר מבט אמיץ וקורא תיגר לעיני טאהיונג.

Husband's Flower|۷ƙOù les histoires vivent. Découvrez maintenant