היומן שלי

ידעתי שאפגע

אני ידעתי שאפגע.
ידעתי.
ידעתי ובחרתי להתעלם.
ידעתי ובכל זאת המשכתי.
ולא עצרתי את זה.
אולי אני מגזימה אולי אני אוברריאקטינג אבל נפגעתי.
וזה כואב.
הלב שלי כואב.
הלב שלי צועק.
אני כועסת ומאוכזבת.
וידעתי שלא צריך לפתח ציפיות.
וידעתי שלא באמת יכול להיות מישהו שיאהב אותי.
וידעתי שאני סתם עוד אחת שאפשר לשחק עם הלב שלה.
אבל בכל זאת המשכתי.
ועכשיו.
עכשיו זה כואב.
עכשיו זה מציק וזה לא נותן לי לישון.
עכשיו אני חוזרת לכל הדברים הרעים.
לכל ההתמכרויות.
זה עצר אותי לכמה זמן אבל חזרתי לזה.
זה חזק ממני.
חתכתי.
כן חתכתי.
שוב.
ושוב.
ושוב.
נמאס לי כבר.
אני כל הזמן מאכזבת את כולם ומתאכזבת מעצמי כל פעם מחדש.
וחוץ מזה.
הכאב.
הכאב הזה.
הכאב הפיזי הזה הוא ככ טוב.
הוא ככ נעים.
אני מכורה.
החתכים לאט לאט הופכים יותר גדולים ויותר עמוקים.
יותר חתכים ויותר כאבים.
אבל הם עוזרים.
הם עוזרים לי.
תשעה. עכשיו זה תשעה.
לא יכלתי להפסיק.
אני מצטערת.
אני מצטערת.
אני כל הזמן עושה טעויות.