אני רוצה להרגיש את הכאב כמה שיותר.
אני אוהבת שהידיים שורפות וכואבות
אני אוהבת שהרגליים מדממות
אני אוהבת לראות את השריטות על כל הגוף
אני אוהבת שהדמעות לא מפסיקות לרדת
אני אוהבת את הכאב בגרון אחרי הבכי
אני אוהבת את הנשימות הלא סדירות שהבכי גורם
אני לא יודעת למה אני אוהבת את זה
אני פשוט אוהבת
זה נעים
בהתחלה זה כואב
ואז את מתמכרת לכאב הנעים הזה
הקרירות של הסכין על העור האדום
החדות של הציפורן
השריטות העמוקות
אני מבינה שזה אמור לכאוב ואת צריכה להכאיב לעצמך כדי להמשיך לחיות
את לא יכולה להמשיך בחיים האלה בלי להרגיש משהו
אני מרגישה נאמב פשוט נאמב.
אז כדי לא להרגיש ככה אני מכאיבה לעצמי ופוגעת בעצמי כדי לדעת שאני כן יכולה להרגיש את הכאב הנורא הזה שכבר לא כל כך נורא.
YOU ARE READING
היומן שלי
General Fictionמן ספר פריקה קטעי כתיבה פואמז סיפורים חלומות וכו׳ *קטעי דיכאון ופגיעה עצמית* (כל הקטעים נכתבו לפני למעלה משנתיים)