👿part 4😈

198 13 2
                                    

אוקי אני חזרתי לכתוב בסיפור הזה, אני מקווה שהוא יצליח לי כי בעיניי הרקע של הסיפור מאוד טוב ואני כל של מתרגשת להמשיך לכתוב אותו, אני מקווה שתאהבו את הסיפור וקריאה מהנה ואני נורא מצטערת שלא המשכתי כי רוב החופש הייתי עם המשפחה וקיצר סיפור ארוך, לא קרו הדברים הכי טובים, אבל סוף סוף אני ממשיכה, תהנו😍.

_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_

טאהיונג המשיך ללכת ואני המשכתי לבכות, לראות את כל זה פשוט שבר לי את הלב, טאהיונג לקח אותי איתו והגענו לגבול, טאהיונג הוא המלך של העולמות, הוא יכול לעשות הכל, ובדיוק שהוא בא להפוך אותי למשהו אחר ממה שאני מישהו, בגיל שלי, ילד, בא לשם, הוא הסתכל עלינו, ואני לא הבנתי מי זה ומה הוא עושה פה , מה מישהו מעולם הלייט עושה פה, הוא הסתכל עלי ואני עליו והרגשתי צמרמורות, הוא רץ אלינו וטאהיונג מהר חצה את הגבול ועף איתי במהירות למין ממלכה ענקית כל כך, היא הייתה חצי קפואה וחצי שרופה והוא הכניס אותי איתו לשם והתיישב בכיסא כזה של מלכים והוא התחיל לשאול "אתה מודע לכך שאתה, אתה אחד האנשים הכי חזקים בעולם, אתה יכול לשנות אותו, אתה יכול ל-" בדיוק שהוא בא להגיד את המשפט האחרון אותו הילד נכנס וטאהיונג קם ושם אותי כל הכיסא המלכות והוא היה עם מבט טיפה המום ומאוד עצבני והוא הלך אל הילד ותפס לו את היד ותפס את שלי ושילב אותם, הרגשתי מלא זרמים בכל הגוף ואז יצא ממנו אריה מקרח וממני אריה מאש והם התחברו ואנחנו עצמנו עיניים ושפתחנו היה לו עיניים מאש ולי מקרח ואז יצא לו מהעיניים אש לכיוון שלי ומהעיניים שלי יצא קרח והאש והקרח נפגשו ומשום מה הקרח לא נמס והאש לא פשתה, זה המשיך ואז הבגדים שלנו התחלפו, שלי ניהיה בגדים של מלכים בצבע כתום ולו היה את אותם בגדים רק בכחול ואז עזבו את הידיים והכל חזר להתקדמותו חוץ מהעיניים שלו עדיין כתומות כמו אש ושלי כחולות כמו מים והבגדים עדיין נשארו אותו בגדי המלכים, אותו הילד ממש הקסים אותי, אני הרגשתי אליו משהו שלא הרגשתי אל אף אחד אחר, טאהיונג הסתכל עלינו ואמר "זה מה שחיפשתי" הוא אמר את זה חלש ולעצמו ואז הוא ירה לי אש על הכתף ונפלתי אחורה ואותו הילד היה המום וירה על טאהיונג קרח ואני הייתי המום וטאהיונג התעצבן והעיניים שלו השתנו לסגול בהיר טיפה והוא בא לירות על אותו ילד אש וקר ביחד ואני מהר יריתי על הידיים של טאהיונג אש והוא מהר הוזיז את היד וזה פגע במקום אחר ואז הוא ירה על הרגלים של הילד ההוא אש והילד עף אחורה והתנגש בקיר וטאהיונג ירה על הרגליים של הילד קרח והרגליים של הילד נתקעו בקרח והוא ירה לו גם על הידיים קרח והידיים של הילד נתקעו בקרח והוא לא יכל להוזיז כלום, טאהיונג התקדם אליו, ל טאהיונג יש כוח שיכול להעלים את הכוח של כל אחד בעולם , הוא התקדם לאותו ילד , לא אני לא איתן לו לפגוע בו, טאהיונג בא לקחת לילד את הכוח ואני מהר יריתי על טאהיונג אש ובלי הפסקה וטאהיונג נפל ואני שיחררתי את הילד הזה וברחנו וטאהיונג צעק לשומרים "מה אתם עומדים סתם ככה!!!, תתפסו אותם!!!" והשומרים רדפו אחרינו ואנחנו ברחנו עד שהגענו למקום כל שהו שהוא מלא בעצים פורחים בצבע ירוק והכל פורח ומשם השומרים כבר לא מצאו אותנו ואז אמרתי "ואו..., בחיים לא ראיתי כל כך הרבה ירוק, תאמת, בחיים שלי לא ראיתי ירוק, תמיד ראיתי רק אדום וכתום ושחור, צבעים קרים, אף פעם לא ראיתי משהו כמו זה" ואז אותו ילד אמר "גם אני אף פעם לא ראיתי צבעים כאלה, אצלנו תמיד הכל לבן וצהוב ושלוג, הכל שלג אצלנו, הבתים עשויים מעצים חומים קהים" אחרי זה אני אמרתי "איך קוראים לך?" ואז הוא חייך אלי חיוך קטן צדדי וענה "ג'ון ג'אנגקוק, ולך?" אני עניתי לו "פארק ג'ימין" והוא חייך אלי והרגשתי את כל הבטן שלי מתהפכת, אני לא יודע מה זה ההרגשה הזאת אבל זאת הרגשה טובה,אולי זה מה שטאהיונג דיבר עליו, שזה האחד שלי, זה האלפה?,לא לא לא אין מצב,אני הוזה, אנחנו לאט לאט התחלנו לחזור למה שהיינו מקודם, העיניים שלנו חזרו לצבע הרגיל והבגדים שלנו חזרו לאותם בגדים פשוטים ורגילים, אני אמרתי לו "א-אני צריך ללכת, אבל ניפגש בהזדמנות" ואז הוא הנהן ואמר "ניפגש" והוא זימן פנטר שחור והייתי המום והפנטר הסתכל עלי ואני עליו והפנטר התחיל לרדוף אחרי ולקחתי את המטריה שלי ופתחתי אותה מהר ויצא גל ענקי של רוח שהעיפה את הפנטר ואת השיער של קוקי כזה  אחורה וקוקי שם יד על הפנים כזה ואז סגרתי את המטריה ועליתי עליה ועפתי משם ואז ג'אנגקוק צעק "אתה ילד האומגה!, חכה!!, אני חושב שאתה מי שאני מחפש!!, אני ילד האלפה!!" הוא צעק אלי אבל הייתי רחוק מידי כדי לשמוע והוא נאנח ועלה על הפנטר ורחב משם.

_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_&_

אני מצטערת שלא העלתי מלא זמן, אני פשוט עמוסה והכל, אני יתחיל להפעיל שוב❤,

תכתבו לי מה אתם חושבים על הפרק ❤, אשמח לשמוע❤

☠️THE DARK EYE☠️/JIKOOK (בהפסקה)Où les histoires vivent. Découvrez maintenant