FORCE

פרק 20

הרגשתי די הקלה להיות עם מישהי שמכירה את הסביבה. דיברנו ושיתפנו קצת על החיים שלנו. ג'ו התגלתה כבחורה די שקטה, היא קוראת הרבה ספרים והיא רוצה להיות מורה לספרות אך ההורים שלה מכריחים אותה ללמוד פסיכולוגיה שזה גם מאוד מעניין אותה אך ההורים שלה טוענים שמשכורת של מורה לא יספיק לה.

היא כמובן מוחה את דעתם אך הבנתי שהיא גם רוצה תמיד לרצות את ההורים שלה ואת הסובבים אותה ולכן היא הסכימה לשמוע להם וללמוד פסיכולוגיה. היא בקורסים של פסיכולוגיה וסוציולוגיה. אני בקורסים של ביולוגיה וכימיה עם שאיפה להיות בעסק הרפואה כמו אמא שלי שהיא אחות בבית חולים. אני הייתי רוצה להיות רופאת ילדים והציונים שלי במקצועות האלה היו טובים מספיק כדי שאוכל להתקבל ללימודי רפואה.

היא מצחיקה וביישנית, מזכירה לי קצת אותי.

הסתובבנו קצת בעיר אחרי שאכלנו יחד ארוחת בוקר. קניתי שתי חולצות והיא קנתה מכנסיים. לקראת השעה חמש, אחרי שבילינו את רוב היום בעיר נסענו חזרה למעונות. כשפתחנו את הדלת נבהלנו לראות בחורה עם צמות קטנות המגיעות עד ישבנה כששערה אסוף לזנב סוס. המסקרה שלה מבליטה את עיניה האפורות והאודם הכהה שלה בצבע בורדו מבליט את צורת שפתיה.

אני וג'ו קפאנו בכניסה. היא חייכה אלינו וחשפה שיניים לבנות וישרות להפליא. לא נשאר לה ברירה והיא הייתה בחדר בקצה. אני הייתי בחדר הראשון, ג'ו באמצעי והיא ליד ג'ו. "מה קורה זונות?" היא שאלה וצחקה. "אני לקסי."

אני הייתי הראשונה להתעשת. "אני מיה." מלמלתי.

"אני ג'ו."

"בייב איפה לשים-ואהו מצטער." בחור התנגש בג'ו כשהוא מחזיק שולחן קטן בצבע לבן. אני וג'ו זזנו כדי שיעבור בזמן שלקסי הדריכה אותו איפה לשים כל דבר בחדר שלה. לבחור שיער שחור כשצדדי ראשו מגולחים והשיער מקדימה מכסה ממש מעט את מצחו. עיניו חומות בהירות ועל זרועו השמאלית שרוול קעקועים עד מפרקי אצבעותיו. על זרועו הימנית לא היו כל כך הרבה קעקועים.

"זה חבר שלי פול." לקסי הציגה אותו. כל מה שאני וג'ו יכולנו לעשות היה להנהן ולאלץ חיוך. אני סגרתי את הדלת בזמן שפול ולקסי התחילו לדבר איתנו על שטויות. הם שאלו אותנו אם אנחנו מעשנות, כמובן שאמרנו לא, לא הופתעתי כשג'ו אמרה שהיא לא מעשנת.

הם הדליקו סיגריה שהתגלתה כג'וינט ואני נלחצתי. מה אם זה ישפיע עליי? מה יקרה לי? זה בטוח בכלל? אפילו שאני רק מריחה את זה... הם דיברו ביניהם ואז הם פשוט התנשקו מולי ומול ג'ו ההמומות. הרגשתי ממש לא בנוח, מתוך נימוס שאלתי אותה אם הם צריכים עזרה בסידור וכשהיא התנתקה ממנו ואמרה שהם לא צריכים וזה בסדר אני נכנסתי לחדר שלי כשג'ו אחריי וסגרנו את הדלת.

הסתכלנו אחת על השנייה ובלי לומר אחת לשנייה כלום, רק על ידי מילים הבנו שאולי נדפקנו. איך אוכל לגור עם מישהי כמוה בחדר? היא לא הייתה מוזרה, היא פשוט הייתה נועזת מידי, הביטחון העצמי פשוט כיכב אצלה ולא היה ניתן שלא להבחין בכך.