פרק 5

10.7K 468 45
                                    

שבוע עבר מאז שהיינו בסנוקר. לא פחדתי ככה בחיים שלי, כל יום חיכיתי למכה הזאת שלהם. חיכיתי לשמוע עוד שמועות לגביי אבל אז הכתה בי המחשבה, כולם מפחדים מהם- בטוח לא בגלל שהם מפיצים שמועות.

מה אם הדבר הבא הוא לא שמועה? מה הם כבר יכולים לעשות? הם באמת ילכו רחוק איתנו? אני לא מכירה אותם ולכן אני לא יודעת את התשובות לשאלות האלו. אני מקווה שהם ויתרו לנו, הרי עבר שבוע.

אני ואמילי מדברות על זה כל יום בימים הראשונים היינו אפילו ישנות אחת אצל השנייה. באותו היום, אחרי שסקוט אמר לנו שהבחירה בידינו הם נתנו לנו ללכת, הרי הם לא באמת יכולים להחזיק אותנו בכוח... נכון?

השעה האחרונה בדיוק הסתיימה, חיכיתי לאמילי בכניסה לבית ספר. משם הלכנו לעיר כדי לאכול צהריים יחד. הלכנו למסעדה איטלקית והזמנו לנו פסטה, רביולי וסלט. דיברנו על הלימודים לשם שינוי, היא ביקשה שאני אעזור לה ללמוד למבחן שיש לנו בביולוגיה, כמובן שהסכמתי.

הלכנו אל הבית של אמילי, אח שלה ליאו והחבר שלו ג'יי-ג'יי ישבו בסלון וצפו בטלוויזיה. כשנכנסנו הם הפנו את מבטיהם אלינו. שערו החום בהיר והמתולתל של ליאו מעט פרוע, כנראה הוא ישן, עיניו הירוקות-כחולות בולטות בגלל הסווטשרט בצבע ירוק-זית שהוא לובש עם טרנינג אפור.

ג'יי-ג'יי לבוש בסווטשרט לבן וטרנינג כחול עיניו החומות נעוצות בנו ושערו השחור מסורק לאחור. זיפים עדינים מעטרים את פניו והוא נראה גברי ברמות.

"היי," אמרה אמילי. "אין לכם חיים או משהו כזה?"

שני הבנים גיחכו וגלגלו את עיניהם. "מה קורה מיה?" שניהם שאלו אותי.

חייכתי אליהם ועקפתי את הספה כדי להתיישב איתם. "לא! לא! לא! מיה! אל תישארי איתם עכשיו שעה." אמילי רטנה. צחקתי והתיישבתי ליד ג'יי-ג'יי שמשך אותי לחיבוק צדדי, חיבקתי אותו חזרה והתנתקנו.

"עזבי אותי אמילי, היא מבינה עניין." אמר ליאו.

"איזה עניין בדיוק? לא תידבק בעצלנות." אמרה אמילי.

"שתקי." שניהם אמרו לה ואני צחקתי. אמילי וליאו התעדכנו ביניהם איפה הוריהם, אני נחתי על הספה וצפיתי איתם בטלוויזיה. כעבור שעה בערך קמתי כדי שאני ואמילי נוכל ללמוד אך כשעלינו לחדר שלה, נשכבנו על המיטה וכל מה שעשינו היה לדבר.

"את יודעת, חשבנו על הגרוע מכל אבל אני חושבת שזה מה שהם רוצים. הם רוצים שנפחד." אמרה אמילי. "בינתיים זה עובד להם." היא נאנחה.

"אנחנו חושבות על זה יותר מידי." אמרתי.

"ובצדק מיה." היא אמרה. "שמעתי עליהם הרבה דברים. את יודעת כמה אנשים פתאום נעלמו אחרי שהתעסקו איתם?"

"הם לא יעלימו אותנו בגלל שמועה אמילי." אמרתי בכעס. שתינו בוהות בתקרה. אמרתי את המילה יעלימו בזלזול. "איזה סיפורים יש עליהם? לא שמעתי אפילו אחד."

FORCEWhere stories live. Discover now