פרק 20

10.1K 563 100
                                    

הבטחתי, קיימתי. תיהנו!

התעוררתי בבוקר מרעשים של דלת שנפתחת ונסגרת ודיבורים. קפצתי מהמיטה ופתחתי את הדלת של החדר שלי רק כדי לראות בחורה שחורת שיער עם עיניים חומות בהירות והיא נבהלה כשראתה אותי. חייכתי חיוך בקו ישר והיא צחקה.

ההורים שלה עמדו מאחוריה. היא לבושה בחולצת טריקו לבנה רחבה עם ציורים של אננסים ומכנס בד אפור. שערה אסוף לפקעת מסודרת ופוני מכסה את מצחה. "היי, אני ג'ו. מצטערת אם הערנו אותך." היא אמרה, קולה רגוע ועדין.

"קוראים לה ג'ו-לין." אמא שלה אמרה ועקפה את ביתה כדי ללחוץ לי את היד. "היי נעים מאוד, אני אמא שלה." היא אמרה.

גיחכתי וחייכתי אליהם. "אני מיה, נעים להכיר אתכם."

"מתי הגעת הנה מיה?" שאלה ג'ו.

"אתמול." אמרתי לה. "מה השעה?"

"שמונה בבוקר." אבא שלה ענה לי מהחדר שלה, הוא סידר את הדברים של הבת שלו ואמא שלה מיהרה ללכת לעזור לו.

"חשבתי נהיה שתי שותפות, את חושבת שהחדר הזה בשביל שנוכל לשים עוד דברים?" שאלה ג'ו.

"את האמת שאני לא יודעת. גם אני חשבתי שנהיה שתיים. בואי נחכה כמה ימים ואם מישהי נוספת לא תגיע נראה מה נוכל לעשות עם החדר הזה." אמרתי לה והיא הנהנה. היא נראית נחמדה מאוד וגם ההורים שלה, אני בטוחה שאני והיא נצליח להסתדר, אני מקווה שנצליח ושנהיה חברות.

"תסלחי לי." אמרתי לה והלכתי אל חדר המקלחת כדי לצחצח שיניים ולשטוף פנים. כשיצאתי חזרתי אל החדר שלי, סגרתי את הדבר ובזמן ששמעתי אותה ואת אמא שלה מתווכחות החלפתי בגדים. לבשתי חצאית מכופתרת בצבע אפור עם חולצת טריקו לבנה ועליה כיתוב מודפס בצבע שחור. נעלתי נעליים שטוחות בצבע לבן וסידרתי את שערי הבלונדיני כך שלא ייראה פרוע משינה.

הצעתי את עזרתי אך הם אמרו לי שזה בסדר. דיברתי איתם ואירחתי להם חברה או יותר נכון הם אירחו לי חברה והעבירו לי את הזמן. ההורים שלה מצחיקים ונראה שהיא מובכת מהבדיחות שלהם. לקראת השעה שתיים עשרה ההורים שלה נפרדו ממנה בחיבוקים ונשיקות.

אמא שלה, שנראה שהתחבבתי עליה חיבקה אותי גם ואבא שלה פשוט הנהן אליי ושלח חיוך נבוך. כשהם עזבו היא פלטה אנחה קולנית ואז הסתכלה עליי וצחקה. צחקתי יחד איתה. "ההורים שלך מקסימים."

"כן..." היא אמרה בחיוך.

"יש לך תוכניות להיום?" שאלתי אותה.

"לא." היא אמרה. "לך?"

"לא." עניתי. "רוצה ללכת לאכול משהו, אני גוועת."

"גם אני! בקושי אכלתי משהו עם כל הלחץ של ההורים שלי על הבוקר." היא אמרה. "אני אקח את הדברים שלי ונלך." היא אמרה וכך עשתה. גם אני לקחתי את דבריי ואז נסענו לבית קפה נחמד שהיא מכירה, נסענו עם הרכב שלה מאחר ומסתבר שהיא גרה במרחק של שלוש שעות מכאן והיא נסעה עם הרכב שלה בזמן שההורים שלה נסעו אחריה ברכב שלהם.

FORCEWhere stories live. Discover now