קללה של אושר

פרק 15

לפני שתקראו את הפרק שתדעו שיש לי את הצורך לפצות אותכם בעוד פרק בגלל התקופה הארוכה שנעלמתי.
אני מאמינה שלאט לאט ביחד נחזור לקצב הרגיל והקוראים יחזרו ויהנו מהסיפור שוב❤️
אני אוהבת אותכם ותודה שאתם תמיד כאן,תסמכו עלי שאני מקדמת את הסיפור שלי על הצד הטוב ביותר💗👍
סופש נעים לכולם.

——————-

אני פותחת את עיניי וסוגרת.
מנסה להבין מה קורה כאן.
כריסטופר ווילסון נרצח.השותף של אבא שלי.האדם שאחראי לתאונת דרכים שלי.
אני מסתכלת על אמא שלי ולואיסיה.שתיהן מביטות עלי במבטי אימה ואז אני מסתכלת הצידה.
דמיאן עומד מאחורינו כשעיניו נועצות מבט מסוכן ואפל במסך הטלוויזיה.
ידיו מתקמצות לאגרוף,נפתחות וחוזרות לאגרוף,ככה מספר פעמים עד שהוא מביט בי.אני מביטה בו במבט מאובן וחסר תכלית והוא במבט שונה.אולי קצת המום.הייתי אומרת.

ואז הוא הולך.הוא פשוט הולך.
״סליחה,״ אני אומרת בנימוס כשאני קמה מהספה והולכת אחריו,הוא לוחץ על כפתור המעלית כשדלתות המעלית נפתחות אני נכנסת ביחד איתו למעלית ואז הדלתות נסגרות.שתינו לבד במעלית.שתיקה מתוחה ביננו.

״תסביר לי מה קורה?״ אני פוצחת בשאלה כשמעלית עוצרת במרתף במשרד ואז אני הולכת אחריו ליציאה,הוא פותח את הדלת המשרד ונכנס פנימה.אני נכנסת אחריו.
הוא מתיישב בכיסא מול שולחן העץ ואני מניחה את שתי ידיי על קרש השולחן ומתקתקת עם אצבעותיי בחוסר סבלנות.

״לא.״ הוא יורה תשובה בלי תוכן ואני מרימה גבה,לא?
״סליחה?״ אני אומרת כלא מאמינה למה שאוזניי שמעו והוא בולע את רוקו ומתרווח בכסא.מחבר את אצבעותיו יחד ומביט בי במבט חסרת הבעה.
״דברים שאת לא צריכה לדעת את לא תדעי.״
קולו תמיצתי וסמכותי,ואני מנידה בראשי אנה ואנה בגיחוך שלא נסתר מפניי.
״מעולה.״ אני דופקת את ידי בקרש בעדינות אך מלווה בהרבה כעס ועלבון שאני לא משותפת בידיעה במשהו שקרה,ברצח של אדם שפעם פגע בי.מי אחראי לזה?דמיאן?אני רוצה לדעת.

אני הולכת לעבר היציאה של המשרד שלו,פותחת את הדלת וטורקת אותה הכי חזק שאני יכולה.שיסתמו לו האוזניים.

אני עולה למעלה רותחת מעצבים.דמי רותח.האדם שקשור לרוב אבא שלי נרצח אחרי כמעט ארבע שנים שהם רודפים אחריו.משהו כאן לא מסתדר לי,ואני לא מצליחה להבין מה הוא.