"קר לך?"שאלתי את ליאה בדאגה כשעלינו לספינה,עוד במים הרגשתי שקר לה ומיהרתי לעלות אותה בחזרה,אבל עכשיו היא מתחילה לרעוד ואני לא אוהב את זה שהיא ככה.
"אני בסדר."היא אמרה בקול שקט וחיבקה את עצמה,כיסיתי אותה במגבת וביקשתי שמיכה מאחת העוזרות כאן לפני שנכנס פנימה.
התכופפתי אליה על הברכיים שלי ונישקתי את הידיים שלה,הן רועדות והלחיים שלה יותר מדי אדומות.
זה רק מראה כמה הילדונת הזאת עדינה,בקושי רבע שעה במים וכבר התקררה.
"בואי,נכנס פנימה."משכתי את הידיים שלה והקמתי אותה מהספסל,הרמתי אותה בידיים שלי ונכנסתי לספינה עצמה.
"עכשיו יהיה לך קצת יותר נעים."אמרתי לה לאחר שהנחתי אותה על המיטה והדלקתי את החימום.בדקתי אם הוא בטמפרטורה המתאימה,היא כיסתה את עצמה עוד יותר והביטה בי,אני אוהב לראות את העניים שלה זוהרות ככה,יש לה עניים יפות שתמיד לוקחות אותי לעולם אחר.עולם שבו לא קיים אף אחד חוץ ממנה,חות מהאישה שהפכה והופכת אותי לגבר הכי מאושר בעולם.
"את רוצה לאכול?"שאלתי אותה והיא הנידה בראשה,מעניין.
"שוקולד את לא רוצה?"שאלתי אותה בגיחוח והיא משכה שפתיים,זה ברור שהיא לא תסרב לשוקולד,על זה היא חיה ונושמת.
"אני תכף אנשך לך את השפתיים בעצמי."נישקתי את שפתיה נשיקה רכה ונכנסתי בין הרגליים שלה,היא חיבקה את הבטן שלי עם הזרועות הקטנות שלה שאפילו לא מצליחות לכסות את כל הבטן שלי שקצת יותר גדול ממנה.
"יש שוקולד?"היא שאלה בקול עדין ואני משכתי אותה למעלה של המיטה ונשכבתי מעליה.
"אין שוקולד."לחשתי על השפתיים שלה ונישקתי את הצוואר שלה,היא חיבקה אותי וחייכה חיוך קטן.
"אז למה אמרת ?"היא שאלה אותי ואני טפחתי על הלחי שלה,שוקולד זה אמצעי מאוד ברור לבדוק אם היא רעבה.בימים רגילים היא פשוט תגיד שהיא לא רעבה,אבל אם אציע לה שוקולד היא נהיית רעבה יותר מדי מהר.
"בדקתי אם את רעבה,את כן.במקום השוקולד תאכלי אוכל בריא עכשיו."נישקתי את הלחי שלי וחיבקתי אותה,טובע את הראש שלי בצוואר שלה ונושם אותה,נושם את כל מה שאני חיי בשבילו.
נפגעתי,המילים שהיא אמרה לי אותו יום פגעו בי.פעם ראשונה בחיים שלי מילים פגעו בי,תמיד ידעתי להדיף כל מילה רעה.אבל איתה?המילה הכי קטנה יכולה לפגוע בי.
אני מרגיש חלש מולה,אני מרגיש שהיא מנצחת אותי רק מהמבט שלה,שהיא הופכת את העולם שלי להרבה יותר מואר ברגשות.עד שהיא הגיעה לחיים שלי,לא ידעתי אפילו פעם אחת מה זה רגש של עצב,של פגיעה.עברתי כל כך המון בחיים,הגעתי לאיפה שאני היום בזכות האופי שלי.בזכות השאיפות והמטרות שהצבתי לעצמי כל יום שאני קם בבוקר.
הכל היה פשוט עבורי,השגתי כל דבר שלא היה אפשרי רק מקריצת עין או נשיפה אחת לעבר הדבר הבלתי מושג הזה.
כל הדברים שעברתי,אף פעם לא הורידו אותי למטה.רק העלו אותי והרימו עוד יותר גבוהה.
אני מאמין שבזכות מה שעברתי הגעתי לכסא שאני יושב בו.להיות מי שאני,זה לא קל.אני מחזיק עולם שלם על הכתפיים שלי,אני חיי על לחץ מטורף,כל יום אני קם להתחלות חדשות.אני אולי מסיים כל יום 10 מקרים שונים,אבל ביום למחרת אני מתחיל עוד 10 כאלה.בכל זאת,אני מצליח לעמוד תחת הלחץ המטורף הזה בעולם שאני חי בו,בעולם הפשע.
הלוואי שהייתי יכול להגיד אותו הדבר לגבי העולם שאני חי בו עם ליאה.עולם האהבה שלנו שבו רק אני והיא קיימים.
השגתי הכל,ידעתי מהרגע הראשון שאני רוצה אותה לכל החיים.להתחתן?זה אפילו לא התקרב לקו המחשבה שלי.אחרי כל מה שעברתי איתה,מהאיבוד של התינוק הראשון שלי ועד איבוד הזכרון שלה.לשמור אותה כל החיים זה משהו שלא הפסקתי לחשוב עליו.
לא היה אכפת לי משום דבר,כל עוד יש לי אותה.וגם עכשיו לא אכפת לי,אני אף פעם לא אצטער על זה שהתחתנתי איתה.מי שאני הייתי לפני הקשר שלי איתה,בחיים לא היה מתחתן איתה אחרי חצי שנה ביחד.
אבל זה קרה,זה עדיין קורה.האהבה שלי אליה גדלה מיום ליום.ועכשיו כשיש לנו ילדים ואנחנו כמעט שנה אחרי נישואים.אני לא יכול להפסיק לרגע את המחשבות שלי עליה.על כמה שהיא הפכה אותי לאיש הרבה יותר טוב בעל רגשות שבחיים לא הכרתי,כמו עצב ולב שנשבר לרסיסים.
YOU ARE READING
קללה של אושר
General Fictionקללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16
