"איידן?"קראתי בשמו מתוך שינה כשצלילי הטלפון שלו נחרקו לאוזניי וגרמו לשינה הנעימה שלי להתפוצץ.אני חושבת שבכל מהלך השינה שלי,צילצולי הטלפון שלו נשמעו יותר מכמה פעמים.התרגלתי לזה,לא מביאים לו רגע אחד של מנוחה.אבל גם עכשיו כשאנחנו בחופשה שלנו אין קצת מנוחה?
"תחזרי לישון קטנה."הוא נישק את המצח שלי ושיחרר את הידיים החוזקניות שלו מהגוף שלי,ענה לשיחת טלפון שהתעקשה להרוס את השינה שלנו והותיר אותי בלי הידיים האהובות של בעלי.
סיבבתי את הפנים שלי אליו שהיו מופנות לצד השני של החדר,מביטה בו מקשיב לשיחת טלפון ולא אומר מילה,גופו מורפה ומבליט את כל השרירים והוירדים שתמיד נראים לעין.
"אני בא."קולו נשמע חד וברור,המשפט הראשון ששמעתי אחרי כמעט דקה שהוא רק הקשיב לקול מהצד השני של הטלפון ושתק.
כדי מאוד ששמעתי לא נכון והוא לא באמת הולך לשום מקום.
אני לא יודעת אם אני אמורה להתרגל לכך שכמעט כל לילה הוא עוזב אותי לישון לבד והולך לסדר דברים שצצים פתאום באמצע הלילה.בהריון שלי,אני יודעת בוודאות שהוא לא הלך אפילו פעם אחת,כל לילה הייתי ערה וישנה לא יותר משעתיים.והוא או שהיה ישן או שער וליטף את הבטן שלי,זכרון מתוק מהריון שלי איתו.הוא חושב שאני לא יודעת שבזמן האחרון הוא התחיל ללכת שוב פעם בלילות,הסטגימה שיש עלי היא שאני ישנה מאוד חזק ולא יודעת מה קורה סביבי.סטגימה שגויה,אני אולי ישנה חזק,אבל כשהידיים שלו עוזבות אותי,אני יודעת שהוא כבר לא במיטה.
זה התחיל בחודש האחרון,רוב הפעמים הייתי שומעת את צלצול הטלפון שלו אבל במיידי הוא היה מעביר אותו על השתק וחוזר לחבק אותי,ואז אני הבנתי שהוא מספיק חכם כדי לגרום לי לחשוב שהוא לא הולך לשום מקום וממשיך לישון,אחרי שהייתי מתעמקת בשינה שלי הוא כבר הספיק לקחת את עצמו ולצאת מהחדר שינה.
רוב הפעמים בבקרים הייתי מתעוררת והוא לא היה במיטה,אבל הוא כן היה בחדר עם הילדים.לא הערתי לו על זה,הוא חושב שאני לא יודעת שהוא שוב הולך בלילות,אני אני יודעת.
ולא,אני לא חושבת ולא אחשוב שהוא בוגד בי.למה?בחצי שנה הראשונה שלנו,עוד כשלא עברתי לגור איתו אחרי התאונה,הייתי נשארת לישון אצלו הרבה לילות בשבוע,וכמעט כל בוקר הייתי מתעוררת לפני בית ספר בחמש בבוקר והוא לא היה במיטה,מרוב שהייתי כל כך עייפה אחרי כל לילה איתו,הייתי חוזרת לישון ואחרי שעה הייתי מתעוררת לחיבוקים והנשיקות שלו.מאז כבר הבנתי שבלילות הוא פשוט הולך לכמה שעות ואלוהים יודע למה,ואז אחרי התאונה כשחשבתי שהוא סך הכל חבר טוב שלי,אני לא בדיוק יודעת אם הוא היה הולך בלילות,אבל אני יודעת שהוא ישן איתי כמעט כל לילה בשבועיים שלא ידעתי שהוא בעצם חבר שלי,להיום הוא בעלי.
גם אחרי שגילתי שהוא חבר שלי,וחזרנו לישון ביחד הוא היה הולך כל לילה.בהריון שלי זה הזמן היחיד שהוא לא זז אפילו סנטימטר מהמיטה.אז בחזרה לשאלה למה אני יודעת בוודאות שהוא לא בוגד בי?כי זה איידן.
אם הוא היה רוצה לבגוד בי,הוא היה עושה את זה בלי שאני אגלה את זה עוד עשר שנה וכמובן שלא היה הולך בלילות.
אז שוב,איידן זה איידן.בעולם שהוא חי,זה נטו 24/7 שעות עבודה.למה 24?כי הוא כל הזמן תחת לחץ,טלפונים,פגישות,נסיעות,ואז כשהוא מגיע הביתה,למקום שאמור להיות הבריחה שלו מהכל,גם שם הוא רדוף בעבודה.
"לאן אתה הולך?"שאלתי בקול מנמנם והתרוממתי משכיבה,מכסה את גופי הערום בשמיכת הפוך ומסתכלת על גבו המוצק והמקועקע של איידן.עליו חרוטים בשורה שלמה שמתחילה משכם השמאלית שלו עד הימנית בשמות שלי ושל אחותו ואמו.
ובעורף שלו,ישנו קעקוע כנפיים של מלאך שממלאים את כל העורף שלו,בכל צד של כנף חרוטים השמות של הילדים שלנו:מיאל ודיאן.הקעקוע שגם מבחינתי וגם מבחינתו יש את המשמעות הכי רבה עבורנו אחרי כל מה שעברנו ביחד,אחרי האובדן של התינוק הראשון שלנו ועד לבואם של שני המלאכים שלנו,שהפכו את העולם שלנו מלא באור ואהבה ללא תנאים.
"יש לי כמה דברים."הוא ענה בקול סמוכתי וליטף את הירך שלי עם ידו,ועם ידו השניה סידר את שיערו שהתפרע בשינה ובסקס המאוד ארוך שלנו ללילה הזה.
"בלילה?"שאלתי אותו והוא סיבב את פניו לצד שלי ונישק את הצוואר שלי,ידיו נכנסו מתחת לשמיכה ומצאו את המקום העדין שלי והאהוב שלו,החזה שלי.
הוא לא ענה לשאלה שלי והמשיך לנשק את הצוואר שלי,ללטף את החזה שלי ואת השאלה שלי הוא כנראה הניד מראשו.
"תחזרי לישון."הוא אמר בקול מצווה,אך יותר מדי רך ונעים כדי שיראה שהוא מצווה עלי לחזור לישון.
"אני לא אחזור לישון אם אתה הולך איידן,אתה מתכוון להשאיר אותי לבד?"הזזתי את הראש שלו מהצוואר שלי ואת ידיו הגדולות מהחזה שלי,הוא ליטף את הפנים שלי ואחז בשתי צדדי מותניי בכדי להחזיר אותי למצב שכיבה.
"תזכירי לי מתי בפעם האחרונה נשארת לבד?"הוא הביט בעניים שלי בזמן ששני הראשים שלנו מונחים על הכריות והידיים שלו ליטפו את הרגליים שלי.
בעיקרון,אף פעם לא נשארתי לבד בשנתיים האלה שאני עם איידן.אני תמיד סובבת שומרים,אלא אם כן אני עם איידן שאיתו זה כמו עשרה שומרים משוגעים וגדולי ממדים.
"זה שונה איידן,יש הבדל בין ארבעה שומרים שעומדים ליד החדר שלנו ובין זה שאתה הולך ומשאיר אותי לבד,למה אתה תמיד חייב ללכת בלילות?הם שכחו שיש לך אישה?ועוד כשאנחנו בחופשה?זה מעצבן אותי."התרגזתי עליו ועטפתי את עצמי בשמיכה שאיידן הועיל בטובו להוריד אותה ממני ולנשק את גופי העירום.
"לא נתחיל לריב על זה נכון?תחזרי לישון ליאה,נדבר על זה בבוקר."הוא הסתכל עלי במבטו הרציני והקשוח ונישק את שפתיי נשיקה רכה וארוכה,ארוכה עד שאני החלטתי ליזם את ההתנתקות והזזתי את השפתיים שלי משלו.
"כל הזמן אותו הדבר איתך."מלמלתי לעצמי בתקווה שהוא לא ישמע ונשכבתי על צלעותיי עם גבי מופנה אליו,זה פשוט מטריף אותי.
אנשים בעולם שלו שוכחים שיש לו אישה?שהוא לא יכול פשוט לעזוב הכל ולסדר את הדברים שלהם באמצע הלילה?
קולו המתנשף בכבדות נשמע באוזניי וידיו אחזו בבטן שלי שוב פעם וחיבקו אותי.
"אתה לא הולך?"שאלתי אותו אחרי כמה דקות שהוא המשיך לחבק אותי ולנשק את הצוואר שלי."אני אלך כשתהיי רגועה ותשני."הוא לחש על הצוואר שלי וליטף את הבטן שלי.הסתובבתי עם גופי בין הידיים שלו אליו,מביטה בפנים שלו,הזקן החום שמעוצב יפה לצורת פנים הגברית שלו,העצמות לחיים המושלמות שלו,וכמובן שהשפתיים העבות שלו שכל הלילה לא עזבו את הגוף שלי.
חיבקתי אותו חזק וטבעתי את הראש שלי בחזה שלו,ידיי ליטפו את הגב שלו והשפתיים שלי נישקו את החזה שלו.אני כל כך אוהבת אותו שאין לי איך לתאר את כמות האהבה שלי אליו.אחרי היומיים האחרונים שהיו קשים עבורי,להיות מחובקת בזרועות של בעלי זה כל מה שאיחלתי לו ביומיים האלה וסוף כל סוף קיבלתי זאת.
בסופו של דבר,אין לי דרך לעצור אותו שלא ילך ויעזוב אותי לישון לבד.הוא יכול להגיד שהוא לא ילך,אבל אחרי כמה זמן שאני כבר אישן הוא ילך.אני מעדיפה להיות מודעת לזה שהוא הולך ולא למות מדאגה.למרות שאיתו,אני כל רגע מפחדת שמשהו יקרה לו,שמישהו מהאוייבים הרבים שלו יפגע בו.זה פחד שאני חיה איתו כמעט כל יום שהוא לא נמצא לידי.
YOU ARE READING
קללה של אושר
General Fictionקללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16
