פיצה בוי

פרק 5 / אנג'ל

אין לי חברים, אין לי משפחה, ואני לא מציין את זה עכשיו כדי להתבכיין על מר גורלי, ממש לא.
אני מציין את זה כי אני די בטוח שהלב שלי צנח הישר אל תחתוני הבוקסר האדומים שלי כאשר נשמעו דפיקות על הדלת.

זה פורץ?! לא... למה שהוא ידפוק? ׳ערב טוב אדוני, אפשר לפרוץ לך לבית?׳ - לא.
אולי זה מר ברנר עם הדואר? לא... זה לא הגיוני, הוא הביא לי אותו אתמול! והוא עשה את זה רק פעמיים בכל אופן, אז אולי זה שוטר? או איש מכירות? או בנות חמודות מהצופים שבאות למכור לי עוגיות בטעם קוקוס או בטעם חמאת בוטנים כמו בסרטים? או שמעקלים לי את הבית?! זה בטוח זה! שילמתי הכל? חשמל, כן, מים, כן, בריכה חשמלית! זהו זה, לא שילמתי על הבריכה החשמלית! הלך עלי...
אבל... אין לי בכלל בריכה חשמלית!

מה לעשות? מה לעשות? הלכתי מימין לשמאל במשך כמעט שתי דקות, תוהה אם לפתוח את הדלת או להצמד לחוקי הטבע ולשחק אותה מת.
קיוויתי שהישות המסתורית תסתלק, אך יכלתי להרגיש את הנוכחות שלה מעבר לדלת למרות שהדפיקות לא נשמעו עוד.
בכל הזדמנות אחרת הייתי כנראה מתחבא מאחורי הספה, אבל לצערי, נבראתי סקרן מידי, ואין דבר שיכל לעצור אותי מלפתוח את הדלת הזו ברגע שהחלטתי שאני פותח אותה.

לאט ובאיטיות פתחתי אותה רק מספיק בשביל להציץ החוצה, העיניים הירוקות שלי מתרחבות בפחד לפני שריח מוכר של בושם גברי מעורבב יחד עם עשן סיגריות הציף אותי, וברגע בו עיני פגשו באדם האחר, ליבי נעצר; זה לא... השליח של הפיצה? חשבתי לעצמי לפני שהבחנתי במגש הפיצה בידו הימנית; טוב זה בטוח לא בנות הצופים.
הבטתי בו בשקט לכמה רגעים לפני שפצחתי את פי בקול חלוש, ״א-אתה המעצבן ההוא מהפעם הקודמת, נכון?״ שאלתי, מזהה את ריח גופו של השליח מהיום הקודם אך עדיין לא לגמרי בטוח בגלל הקסדה השחורה ההיא שהסתירה לי את פניו.
למען האמת כשחושבים על זה, זה די מפחיד לראות בחור עם קסדה פשוט עומד מול הדלת שלך עם מגש פיצה שמעולם לא הזמנת, כל גופי נתקף צמרמורת, חשבתי אולי לסגור את הדלת ולחזור להתחבא מאחורי הספה ההיא, ולפתע לשלם על בריכה חשמלית לא נראה כזה עניין גרוע, אך ברגע בו הבחור בעל הריח המוכר הסיר מעצמו את הקסדה הכהה... ליבי החסיר פעימה, בפעם השניה.

השיער השחור ההוא, נראה רך אך יחד עם זאת משדר מראה כה מאיים, והעיניים האפורות והקודרות האלו, אני יכול פשוט לטבוע בהן.
החיוך המשוחק, גורם לי להרגיש תמיד שהוא יודע משהו שאני לא, ואיך אפשר לשכוח את מבנה הגוף המסחרר, מזכיר לי מחדש כמה אני זקוק לאיזה חיבוק חזק.
זה הוא, הבחור החצוף ההוא מאתמול - ידעתי, פתחתי את הדלת לרווחה, רק כדי להגיד לו להסתלק כמובן, העובדה שהפנים שלו יפות והגוף שלו... כן, לא אומרת שאתן לו כל יחס מועדף.
מה הוא עושה כאן בכלל? הזמנתי פיצה מתוך שינה? אני לגמרי מסוגל, אסור לי להביך את עצמי הפעם! הבטחתי לעצמי, אך ידעתי שלא אקיים; עמדתי לגרש אותו כשהוא החליט לדבר - ״הי נער ליווי, פיצה?״ הוא הציע עם אותו חיוך משוחק ואני ישירות הרמתי גבה.
ה... האדיוט הזה! מי הוא חושב שהוא? נער ליווי? אני אראה לו מה הנער ליווי הזה מסוגל לעשות!
ואוו האמת שזה נשמע גרוע משחשבתי, לא התכוונתי לזה ככה! אני נשבע!