עוד יום רגיל, ישבתי בביתי לבדי, הטלויזיה דלוקה על ערוץ הילדים, תוכנית ילדים מוכרת משמיעה את הפתיח שלה בפעם המאה באותו יום, ואני כמובן - מרותק.
המחשב הנייד על השולחן דלוק על מדור משרות פנויות, ואני רק בוהה בשני המכשירים יחד בעוד הבטן שלי מקרקרת.
עבר זמן מאז הפעם האחרונה בה הזמנתי פיצה, אני מודה שנטשתי אותה מעט לטובת נודלס בזמן האחרון, איך בגדתי בה ככה? אבל עכשיו... אני לא חושב שאני יכול להעביר את הערב ללא כמה משולשים גבינתיים.
אני חייב פיצה.
ישירות חייגתי אל המספר שכבר היה שמור אצלי בחיוג מהיר, רגיל לאישה הזקנה שעונה לי מהקו השני ומוכן לבצע הזמנה סטנדרטית כאשר לפתע, במקום הקול המתוק לו הייתי רגיל, קול גברי ועבה ענה לי, גורם לי להצטמרר מעט.
״ה-הלו?״ לחשתי, אולי טעיתי במספר? זה לא הגיוני, אבל... אולי הם החליפו מספר? תנו לי חזרה את האישה המתוקה ההיא! רציתי לצעוק אך לפתע הקול הגברי בצידו השני של הקו הועיל בטובו לקחת מימני הזמנה, קולו משועמם כאילו כל גורלו בחיו היה למכור פיצה.
״מה תרצה להזמין?״ הוא שאל אותי בזלזול ואני ניקיתי את גרוני, ״פיצה.״ עניתי בגאווה ושמעתי אותו נאנח עמוקות, מה שלגמרי מחק את החיוך שלי; ״כמובן שפיצה אדוני, לא ציפיתי שתזמין נערת ליווי, כמה תרצה? ועם איזה תוספות?״ הוא שאל אותי ואני ישירות האדמתי.
״קוראים לי אנג׳ל אברלין, אני רוצה מגש, ללא תוספות, תמצא את הכתובת שלי במחשב, אני מזמין לעיתים קרובות... וסתם לידע כללי, אני אעדיף נער ליווי אם זה כזה קריטי, ערב טוב!״ אמרתי בעצבים וטרקתי את הטלפון.
איזה חצוף, אני לא מאמין, אני לא מתכוון להתקשר לפיצריה הזו יותר, כולי תקווה שהוא שם באופן זמני מפני שאם אני לא מתכוון להזמין משם יותר זה ממש יפגע בהכנסות שלהם, אני מתקשר לפיצריה הזו באופן יום יומי... בדרך כלל.
עד מהרה סידרתי את הבית כרגיל, שם את המוסיקה על העוצמה החזקה ביותר, מניח בקבוקי שתיה וכוסות על השולחן רק כדי שהשליח שיגיע לא ירים גבה למראהו של נער דקיק כמוני המזמין מגש שלם רק בשביל עצמו... ואני גם מתבייש מהעובדה שאין לי חברים, אבל זה פרט ממש שולי!
הנחתי מספר זוגות נעליים בכניסה והפעלתי את הטלויזיה בחדר בכדי לגרום לאשליית נוכחות.
אני לא מאמין שפעם נוספת אני צריך לעבוד כל כך קשה רק בכדי לא להיראות מוזר בעיני השליח.
בדיוק עמדתי למזוג לכוסות מעט קולה כשלפתע - לא להפתעתי בכלל, הפלתי את תכולתה של הכוס על החולצה שלי והכתמתי אותה לגמרי.
״לעזאזל.״ קיללתי בשקט ומשכתי את החולצה מעל ראשי, נשאר חשוף לפני שרצתי להביא מגבת.
מייד ספגתי את הנוזל המתוק מהרצפה הלבנה והעברתי סמרטוט רטוב בכדי שהאיזור לא ישאר דביק.
עמדתי לשטוף גם את גופי העליון לפני שאני מניח על עצמי חולצה נקיה, אך בדיוק אז פעמון הדלת החליט לצלצל, תופס אותי בדיוק ברגע המסובך הזה.
נאנחתי עמוקות, ״זה היה מהיר.״ מלמלתי והתכוננתי לפתוח את הדלת, אולי השליח יחשוב שאני עם חברה שלי או משהו.
YOU ARE READING
פיצה בוי
Non-Fictionזו רק עוד הזמנת פיצה שגרתית - זה לפחות מה שאנג'ל חושב כשהוא מסדר את בקבוק הקולה על השולחן. זה רק עוד משלוח לפניי סוף היום - זה מה שצ'ייס אומר לעצמו כאשר הוא מרכיב את הקסדה לראשו. ״פיצה בוי״ הוא סיפור אהבה קליל ורומנטי בין שני בחורים הנכתב בשיתוף פ...
