חיי האומללים

פרק 32

"ג'אהיון!" באקהיון וצ'אניול צעקו בזמן שהם רצים אל תוך הבית וכל הבנים אחריהם.
באקהיון נכנס ראשון וראה כי רינה מצמידה אל ג'אהיון אקדח לראשה.

צ'אניול ושאר הבנים נכנסו במהירות חוץ מיישינג ושוגה שרצו במהירות לשמור על שאר הבנות, אין לדעת אם מסתובבים בבית הזה עוד חיילים של ג'ה היוק.

"רינה תרגעי בבקשה... בואי נדבר." צ'אניול ביקש ממנה בקול רגוע כשהוא מתבונן בעינייה הדומעות של ג'אהיון.

"לא." היא אמרה עם חיוך שטני ובאקהיון ודהג'ונג כבר לא יכלו יותר והתפרצו. "תשחררי אותה מיד!" הם צרחו ביחד כשהם מנסים להגיע אלייה אך נעצרו בזה שרינה דרכה את האקדח.

"בספירה שלי עד 3 אתם הולכים אחורה או שאני מפוצצת לה את המוח. ואז אין ג'אהיון, ואין ילדים."

היא אמרה עם חיוך וכשאמרה 'אין ילדים' כיוונה את האקדח אל ביטנה של ג'אהיון, מה שגרם לצ'אניול להילחץ.

דהג'ונג ובאקהיון הלכו במהירות אחורה וג'אהיון לא הפסיקה לבכות. "יופי." רינה אמרה. "אני לוקחת אותה איתי ואף אחד לא הולך לעצור אותי!" היא צעקה וצחקה בקולניות. "חוץ ממני."

יישינג אמר כשהופיע פתאום מאחורי רינה וניפץ על ראשה כד, כך שהיא נפלה על הריצפה מחוסרת הכרה.
ג'אהיון וצ'אניול רצו אחד אל השניה וצ'אניול חיבק אותה בחוזקה, מנסה להרגיע אותה ממה שקרה הרגע.

"ה.. י.. ישנתי ו... ו.. פתא... אקד." היא ניסתה לומר משהו אך לא הצליחה להוציא יותר ממילה אחת מפיה. "אני פה." צ'אניול לחש באוזנה בקול מרגיע והיא התבוננה בו כשפרצופה נראה חיוור וכול גופה רועד.

ג'ונמיון רץ ליישינג ויישינג משך את ג'ונמיון לנשיקה אגרסיבית ומלאת תשוקה.
"מי.גיבור.מושלם.וחתיך.מי." ג'ונמיון אמר ליישינג בכל נשיקה שנתן לו ויישינג חייך.

"היא נראת חיוורת." יישינג אמר לג'ונמיון כשהם התנתקו אחד מהשני כשהביט בג'אהיון. הם התקדמו אל כיוונה ואל כיוון צ'אניול וכשיישינג נגע הרגיש כי היא רועדת.

"את צריכה לנוח." הוא פקד עלייה.
"אני מפחדת..." היא אמרה בקול חלש עם פרצוף מבוהל, הדרך שבה היא התעוררה כרגע דיי הלחיצה אותה וזה קרה לה גם עם ג'ה היוק.

"אני אהיה איתך..." צ'אניול אמר לה כשנשק לשפתייה. "לא..." היא אמרה לו והוא התבונן בה מבולבל. "לך תצא להיות עם הבנים, מה אתה צריך להיות תקוע איתי." היא הוסיפה לומר עם חצי חיוך כשהחזירה לו נשיקה.

"אל תעצבני אותי." הוא אמר לה עם פרצוף נוזף. "להיות 'תקוע איתך' זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי." הוא אמר לה עם חיוך חושף שיניים ולאחר שנייה לקח את ידה, מוביל אותה לחדר שלה שכבר ממזמן הפך מהחדר "שלה" לחדר שלהם.

הוא נישכב על המיטה וג'אהיון נישכבה לצידו.
"יוני שלי." הוא אמר לה. "מה קרה ללולי." היא שאלה אותו עם גיחוך קל. "זה לא תואם לשם שלך." הוא אמר כשהוא משרבב את שפתיו.