"ג'אהיון." קול נשמע מבעד לפלאפון, קול גברי ומפחיד... אך קול מוכר. "מי זה?" היא שואלת כדי לוודא שזה מי שהיא חושבת שהוא. "זה אני ילדה קטנה שלי." הוא אמר.
"אבא..." היא אמרה והחלה לבכות.
ברגע שג'אהיון הוציאה את המילה הזאת מפיה, צ'אניול אחז בה ולא שיחרר.
"כן ילדה שלי זה אני." הוא אמר והיה נשמע שהוא בוכה מעט. "אני רוצה ליפגוש אותך" הוא המשיך לומר.
"לא!" ג'אהיון לחשה. "ג'אהיון בבקשה.. תתני לי ליפגוש אותך." הוא התחנן. "בחיים לא! אתה הלכת, אתה עזבת אותי ואת דהג'ונג אופה, 5 שנים שאני חיה בלי אבא או אמא
ואני מסתדרת מצויין לבדי עם דהג'ונג. אני לא צריכה אותך!" היא הוציאה את מה שעל ליבה, לא הכל אבל חלק ויודעת שחלק ממילותיה לא נכונות.
"בלי אמא?" הוא שאל וחנק נשמע בגרונו.
היא גיחכה בעצב ואמרה. "אה אז לא ידעת שאחרי שנטשת אותנו, אחרי שנטשת אותי. היא גם נטשה אותנו?"
"ג'אהיון... בבקשה אני רוצה לראות אותך, לדעת לשלומך ולשלום דהג'ונג, את לא מבינה?!" הוא צרח אל תוך הפלאפון כמעט בחוסר אונים וג'אהיון נרתעה מקולו המפחיד.
מחזקת את אחיזתה בצ'אניול.
"לדעת לשלומי? אתה בכלל יודע איך חייתי כל ה5 שנים האלה? אני חייתי לבד! אתה יודע איך שרדתי? אני שרדתי לבד! הכל! כל מה שעשיתי אני עשיתי לבד! בלי אף אחד שיעזור לי!" היא אמרה בקול מורם, מדגישה את המילה 'לבד' בכדי שירגיש את הסבל שלה...
"ג'אהיון אב.." "שום אבא! אתה עזבת? יופי. אז תשאר במקום שבו אתה נמצא עכשיו ותניח לנו. אם אני עוד פעם אחת אראה שהתקשרת למספר הזה או לשלי, אני אתקשר למשטרה! אז שלא תחשוב על זה אפילו!" לפתע דהג'ונג צץ ותפס את הפלאפון של ג'אהיון, שומע למילותיו של אביו וקוטע אותו בצרחות, מזהיר אותו.
"דהג'ונג.." הוא לחש. "כן, זה אני. לא הספיק לך מקודם איתי? אתה מתקשר אלייה אחרי שפגעת בי בכדי לפגוע בה?!" הוא אמר בהתחלה בלחש אך את הסוף הוא צעק.
"יפה שלי אני רוצה לכפר על זה, אני רוצה להיות אבא טוב, בבקשה תתנו לי לכפר על מעשיי." אביו התחנן אליו מבעד לפלאפון.
"אבא טוב..." הוא אמר וצחק בקול רם.
"דהג'ונג..." אביו לחש. "אם היית אבא טוב לא היית עוזב את הבת הקטנה שלך אחרי מה שהיא עברה. לא היית משאיר אותה ואותי לבדנו!" הוא אמר וצעק את הסוף.
"אני לא ידעתי שאמא שלכם תעזוב אותכם אני נשבע! דהג'ונג אם תרצו ובלי שתרצו אני חוזר." הוא הודיע לו. ודהג'ונג החל להילחץ.
הוא מכיר את ג'אהיון טוב מאוד והוא יודע שאם היא תדע מזה היא תשבר.
"פארק ג'ינהיונג, תעזוב אותנו לנפשנו.." דהג'ונג לחש. כבר לא היו לו כוחות...
"ילד שלי.. בבקש..." אביו בא לומר משהו אך הוא ניתק את השיחה. ג'אהיון הביטה בדהג'ונג שנראה הרוס וכך גם הוא. היא שיחררה את אחיזתה מצ'אניול ודהג'ונג משך אותה אליו לחיבוק. •אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך.• הוא חשב לעצמו וחיזק את החיבוק.
YOU ARE READING
חיי האומללים
Fanfiction"ג'אהיון בואי נעשה הסכם." צ'אניול אמר לה והיא המהמה. "איזה הסכם?" היא שאלה אותו עם הקול המתוק שלה והוא חייך. "שלא משנה מתי ואיפה, תמיד נגן אחד על השניה." הוא אמר לה והיא נלחצה מעט. "מה התחלת לדבר כמו מבוגרים." היא אמרה לו עם גיחוך והוא התבונן בה במב...
