"מה קורה פה?! דהג'ונג היונג מה קורה פה?!" צ'אניול צעק בדאגה, לא מאמין למה שהוא רואה. "אז, ג'אהיון דיברה ברצינות?" הוא חשב לעצמו בגועל, מתחיל להתעצבן לאט לאט.
"צ'אניול לך תעזיק עזרה עכשיו!" דהג'ונג אמר לו במהירות, קטע לו את חוט המחשבה. "אבל מה קרה לה?!" צ'אניול שאל שוב בקרירות, ואז שם לב למה שקורה, עוד שנייה בוכה מדאגה.
"לא שמעת אותי?! לך! עכשיו! מהר!!" דהג'ונג צעק בבכי, צ'אניול הינהן עם ראשו ורץ מהר להשיג עזרה. "אם אני מגלה שכל מה שהיא אמרה לי זה אמת, אני ארצח אותו בעצמי, עם הידיים שלי בדם קר!" חשב לעצמו, עצבני, בזמן שרץ, לחפש מישהו שיעזור.
"ג'אהיון... אופה כאן, אני לא אעזוב אותך... אני מבטיח." דהג'ונג לחש לה בבכי, בייאוש, מחבק אותה בפחד, בפחד לאבד את הדבר שהכי יקר לו בכל החיים האלה.
"ג'אהיון את תהי בסדר, אני מבטיח. אני אמצא עזרה! אני פה בשבילך!" צ'אניול חשב לעצמו, בזמן שהוא רץ להשיג עזרה.
צ'אניול רץ בייאוש, לא מצליח למצוא עזרה, הוא כבר פחד שלא יצליח, עד שפתאום ראה מישהו מרחוק, זה היה ג'ונגסוק. "יש! מצאתי!" המורה!" צעק צ'אניול לג'ונגסוק כשראה אותו באופק.
"יאאא, תלמיד חדש מה קרה? למה אתה רץ ככה? הכל בסדר?" שאל ג'ונגסוק, מודאג שקרה משהו, מפני שראה את הלחץ של תלמידו. "ג'אהיון, דם, דהג'ונג היונג, המורה מהר! אין זמן!" צ'אניול אמר לו במהירות. "ג'אהיון?" שאל ג'ונגסוק, פתאום הרים את ראשו מהר.
"מה איתה?! מה קרה לה?! דבר ברור! אני לא מבין אותך!" ברגע שהוא אמר ג'אהיון, ג'ונגסוק נבהל, מודאג שקרה לה משהו, אפילו מבלי לדעת למה.
"ג'אהיון שוכבת מעבר למסדרון, מסביבה שלולית של דם, היא מחוסרת הכרה, היא איבדה מלא דם! המצב שלה לא טוב! צריך לקחת אותה מהר לבית חולים!" צ'אניול אמר בצעקה, יותר ברור.
ג'ונגסוק פקח את עיניו במהירות "איך קוראים לך?!" הוא שאל את צ'אניול במהירות. "פארק צ'אניול" הוא ענה לו במהירות גם כן וקד לו.
"צ'אניול, לך מהר לג'ולי המזכירה ותגיד לה שתזמין מהר, אמבולנס.
תגיד לה שיש ילדה פצועה, מהר, עכשיו! רוץ!" פקד ג'ונגסוק בצעקה לצ'אניול וצ'אניול התחיל לרוץ.
"אבל רגע המורה, מה אם ג'אהיון?!" הוא נעצר לרגע, שאל אותו פחד, רצה לדעת מה יהיה איתה, הוא לא רצה שיקרה לה משהו. "אני עכשיו ארוץ לבדוק מה איתה, אתה, תרוץ מהר למזכירה! עכשיו! רוץ!" הוא פקד עליו.
צ'אניול רץ מהר למזכירה וג'ונגסוק רץ מהר לג'אהיון. "ג'אהיון...הילדה הזאת, מה יש לי איתה?!" חשב ג'ונגסוק לעצמו בזמן שרץ, הוא לא הבין למה הוא כלכך דואג לה...
"ג'אהיון, בבקשה... תתעוררי, אני מתחנן... תתעוררי.." לחש דהג'ונג לג'אהיון. "אני טיפש, אני אוהב אותך, אני לא מוכן לאבד אותך, את הדבר שהכי יקר לי בכל העולם הזה, אני מבטיח לך ששום דבר כזה לא יקרה לך יותר לעולם..." דהג'ונג לחש לג'אהיון, מחבק אותה, כאילו מפחד שהיא תברח לו בין הידיים.
"דהג'ונג!" צעק ג'ונגסוק, כשראה אותו מחבק את ג'אהיון וכולו מכוסה בדם. "המורה" לחש דהג'ונג בלי כוחות. "ג'אהיון המורה פה, הוא יעזור לך. מממ? ג'אהיון."
הוא אמר לג'אהיון מלטף לה את הלחי."מה קרה לה?! ג'אהיון, ג'אהיון, זה המורה ג'ונגסוק, את יכולה לשמוע אותי?! פארק ג'אהיון!"
ג'ונגסק צעק, מנסה להעיר אותה. נלחץ מכל התקרית הזאת ומתנשם בכבדות, גם בגלל שהוא רץ אבל גם בגלל שהתקרית הזאת מוכרת לו. "לא שוב..." הוא לחש לעצמו.
"המורה מה עושים? היא לא מפסיקה לדמם..." צעק דהג'ונג בבכי לג'ונגסוק. "לא שוב..." לחש ג'ונגסוק לעצמו, מחזיק בראשו חזק וחוזר שוב ושוב על אותה המילה. ובראשו עולה תמונה, פלאשבאק, מהבית ספר הקודם שהוא לימד בו.
*פלאשבאק*
"ניסינו לעשות ככל שביכולתנו, אבל הפצועה לא מגיבה." אחד הרופאים אמר לג'ונגסוק, מביט בצער וג'ונגסוק התעצבן והרים אותו מחולצתו.
"מה זאת אומרת לא מגיבה?! תעשו זאת שוב! למה אתה רופא?! למה למדת רפואה?! תרפא אותה!!!" פקד ג'ונגסוק על הרופא בצעקה ושנייה לאחר מכן, העיף אותו על הריצפה. "ג'האין, ג'האין תתעוררי, מממ? זה ג'ונגסוק אופה ג'האין תתעוררי!" צעק ג'ונגסוק, חנוק מבכי והחל להחיות את אהובתו.
"אדוני אני מבקש ממך להפסיק, או שנזמין מאבטחים!" אמר אותו רופא שהודיע לו שאין יותר מה לעשות וניסה להזיז אותו מהגופה. "זוז! אני לא אתן לה למות!" צעק ג'ונגסוק.
הרופא התעצבן וקרא לאבטחה, האבטחה הגיעה וניסתה להזיז את ג'ונגסוק מאוהבתו. "לא! זוז יא בן זונה! זוז! ג'האין!" צעק ג'ונגסוק בבכי, מנסה להילחם במאבטח, אך ללא הצלחה.
"לא, דיי, בבקשה תתן לי להציל אותה! ג'האין, אופה פה! ג'האין בבקשה תתעוררי אני מתחנן! בבקשה! ג'האין!" הוא צעק בייאוש, נופל מהריצפה.
*סיום פלאשבאק*
"ג'ונגסוק! תעשה משהו!!!!!" צעק דהג'ונג. מוציא את ג'ונגסוק מההלם שלו ובאותה שנייה ג'ונגסוק התעשת, נותן סטירה לעצמו כדי להתעורר ונעמד מהר.
"תרים אותה ושים אותה מהר על הגב שלי!" פקד ג'ונגסוק לדהג'ונג ודהג'ונג עשה כדבריו. שניהם החלו לרוץ עם ג'אהיון, עד שהגיעו למזכירות. "היונג, המורה, עוד כמה דקות האמבולנס יגיע."
אמר צ'אניול מהר לדהג'ונג ולג'ונגסוק ושניהם הינהנו בראשם. "האאאא..." ג'אהיון צעקה בכאב. "ג'אהיון, מה קרה?! הכל בסדר?! התעוררת?!" דהג'ונג ישר קפץ לראות מה שלומה ובדיוק האמבולנס הגיע.
"שלום, מישהו הזמין אמבלונס?" "כן, מהר קחו אותה." דהג'ונג, צ'אניול וג'ונגסוק צעקו ביחד.
הפרמדיקים העלו מהר את ג'אהיון על האלונקה, הכניסו אותה אל האמבולנס, והחלו לנוע אל בית החולים.
YOU ARE READING
חיי האומללים
Fanfiction"ג'אהיון בואי נעשה הסכם." צ'אניול אמר לה והיא המהמה. "איזה הסכם?" היא שאלה אותו עם הקול המתוק שלה והוא חייך. "שלא משנה מתי ואיפה, תמיד נגן אחד על השניה." הוא אמר לה והיא נלחצה מעט. "מה התחלת לדבר כמו מבוגרים." היא אמרה לו עם גיחוך והוא התבונן בה במב...
