פרק 10

260 38 5
                                    

"מ..מה..מה אתה עושה?" היא שאלה בקול חלוש. "את לחוצה?" הוא שאל עם חיוך שובב.
"ל..לא!" היא אמרה במהירות. "מי זה היה שהסתכלת בתמונות שלו?!" הוא שאל בעצבנות. "ילד אחד מהכיתה, שלא מפסיק להתחיל איתי כל הזמן." היא ענתה לו בחשש.

"התחיל איתך האא?!" הוא שאל עם קול מורם, משרבב את שפתיו. "כ..כ..כן" היא ענתה לו, לחוצה. אחרי מה שג'אהיון אמרה לצ'אניול זה הטריף אותו, הוא לקח במהירות את הפלאפון שלה וכתב ללוקאס הודעה. "ג'אהיון שלי, לא לשלוח לה יותר הודעות!" הוא כתב ושלח, ולאחר שניה לוקאס ענה לו.

"זה לא משנה לי אם יש לה חבר, אני עדיין אתחיל איתה." "ע..עדיין?!" הוא צעק. "וואה מישהו עומד למות היום." הוא אמר בקול מאיים. "יאאא, תקום ממני, אם משהו יבוא?!"  ג'אהיון אמרה לצ'אניול.

"את! תשארי ככה או שאני לא יודע מה אני עושה לך." צ'אניול אמר לה באיום, וג'אהיון הסתכלה עליו מופתעת... היא בחיים לא ראתה אותו כלכך קנאי.

באיזה שהוא שלב מרוב עצבים צ'אניול כיבה את הפלאפון של ג'אהיון כדי שלוקאס לא ישלח לה יותר הודעות להיום. "אם הוא עוד פעם שולח לך הודעה אני ארצח אותו." הוא אמר לג'אהיון, עצבני. "חבל... הוא דווקא חתיך לוקאס." ג'אהיון אמרה בלחש, החליטה שבא לה להתגרות בצ'אניול.

"מ..מה זה?! חתיך?!" הוא שאל בקול מורם.
"כן, מה לא ראית את השרירים שלו? זה פשוט וואוו ועוד שלא נדבר על הקוביות שלו אמא זה פשוט יפ..." "סתמי!!!" צ'אניול אמר לג'אהיון קוטע את מילותיה ומשתיק אותה בנשיקה בפעם השניה.

לאחר נשיקה תשוקתית הם התנתקו רק כדי לנשום. "פארק ג'אהיון, את שלי." צ'אניול הודיעה לה. וג'אהיון הנהנה בראשה, הסמיקה מעט. "י.. יאאא! זאת הפעם השניה שאתה עושה את זה זה לא הוגן את חייב להפסיק להשתיק אותי כל הזמן בנש..." "לא אמרתי לך לסתום?" הוא אמר והשתיק אותה בנשיקה שוב.

"יאאא! פארק צ'אניול!" ג'אהיון צרחה כשהם התנתקו מהנשיקה "כן?" הוא שאל אותה בחיוך שובב. "את..אתה! שוב פעם!" היא אמרה בגימגום בצורה ילדותית, משרבבת את שפתייה. "אני מה?" הוא שאל בהתגרות.

"קום ממני." היא דרשה ממנו. "לא רוצה." הוא אמר. "נוווווו קוםםם כבררר! משהו יכול להכנס!" היא אמרה לו עם קול ילדותי, שגרם לצ'אניול לצחוק בקול רם.

ופתאום נשמע דפיקה בדלת, וצ'אניול מיד ירד מג'אהיון, והתיישב בכיסא ליד מיטתה. "ג'אהיון זה דהג'ונג... אני יכול להכנס?" דהג'ונג שאל.

ג'אהיון הביטה בצ'אניול וצ'אניול הנהן בראשו לכן. "לא, אתה לא יכול." ג'אהיון צעקה, וצ'אניול הסתכל עליה במבט מופתע. "ג'אהיון אני מתחנן תביאי לי להכנס רק לראות שאת בסדר" דהג'ונג ביקש. "יאאא ג'אהיון זה לא יפה!" צ'אניול אמר לה. וג'אהיון סיבבה את ראשה.

צ'אניול התקדם אל כיוון הדלת ופתח לדהג'ונג
"כנס היונג." צ'אניול אמר לדהג'ונג. "תודה צ'אניול..." דהג'ונג אמר, והתקדם לכיוונה של ג'אהיון. "אל תיגע בי." ג'אהיון אמרה כשראתה שידו של דהג'ונג מתקרבת אל ידה של ג'אהיון, ודהג'ונג ישר העיף את ידו.

"ג'אהיון... אני מצטער... אני מצטער על הכל! בבקשה תתני לי הזדמנות שנייה." דהג'ונג ביקש, מתחנן שתסלח לו. "צ'אניול..." ג'אהיון קראה בקול חנוק מבכי, לצ'אניול. וצ'אניול במהירות התקדם לכיוון ג'אהיון.

"חיים שלי... אל תבכי." הוא אמר לה, מושך אותה לזרועותיו, וג'אהיון כרכה את ידיה מסביב צ'אניול, מחבקת אותו חזק, כאילו מפחדת שיברח לה. וצ'אניול חיזק עוד יותר את החיבוק כדי להראות לה שהוא לא הולך לשום מקום.

"דהג'ונג... קשה לי לסלוח לך." ג'אהיון פנתה לדהג'ונג ואמרה. "ג'אהיון אני לא דהג'ונג, אני אופה..." דהג'ונג אמר לה במהירות כששם לב איך היא קראה לו.

"לא.. אתה לא האופה שלי! אם היית לא היית מתנהג איך שהתנהגת אליי!" ג'אהיון אמרה בקול מורם. "ג'אהיון אני מצטער... בבקשה מממ? רק הפעם תסלחי לי מממ?" דהג'ונג התחנן. וג'אהיון הסתכלה על פניו של צ'אניול וצ'אניול חייך אלייה חיוך, של הכל יהיה בסדר.

"כמה שקשה לי... אני אסלח." היא אמרה, נפרדת באי רצון מהחיבוק שלה עם צ'אניול, ומתקרבת אל דהג'ונג מקימה אותו מהריצפה הקרה.

דהג'ונג הסתכל על ג'אהיון בחיוך כשג'אהיון הרימה אותו מהריצפה, ואז הוא משך אותה לחיבוק. ג'אהיון נרתעה מעט וישר נפרדה מדהג'ונג והתקדמה בריצה לכיוון צ'אניול, מחבקת אותו.

דהג'ונג הסתכל על ג'אהיון במבט לא מובן, הוא לא הבין מדוע ג'אהיון נרתעה ממנו בצורה כזאת. "אופה... אני מצטערת, אבל אני לא יכולה לשכוח את הסטירה שנתת לי"
ג'אהיון אמרה לדהג'ונג. "א.. אני.. אני מבין.... אבל א.. אל תדאגי אנחנו נהיה בסדר" הוא אמר לה באופטימיות, מגמגם קצת.

"נכון?" הוא שאל אותה, לחוץ מעט. וג'אהיון הנהנה בראשה לכן. "אני שמח" דהג'ונג אמר עם חיוך. "שעה עשר אני אלך הביתה ואתן לך לנוח מעט, צ'אניול אתה בא איתי?" שאל דהג'ונג את צ'אניול. "ל..לא! צ'אניול אתה נשאר איתי נכון?" ג'אהיון התפרצה מיד ושאלה את צ'אניול, וצ'אניול הסתכל עליה מופתע.

"ג'אהיון את לא יכולה לבקש ממנו דבר כזה... אולי הוא רוצה ללכת הביתה לנוח" דהג'ונג אמר באי נעימות. "לא זה בסדר אני אשאר איתה" צ'אניול אמר וחייך לג'אהיון וכך גם ג'אהיון עשתה. "אז אוקיי אני אלך, לילה טוב לשניכם." אמר דהג'ונג ויצא מהחדר.

חיי האומלליםWhere stories live. Discover now