פרק 32

2.5K 171 148
                                    

מה תעשו לי אם אני אגיד לכן שזה פרק אחד לפני הפרק האחרון?

שיר: wish you were here - Avril Levgin
(לא פשוט אין שיר יותר מתאים מזה לפרק, לעליה ולאווירה).

~~

חיכיתי בהמתנה עד שכיילב יענה, קיוויתי ממש שהוא יענה.

אני יודעת שרבנו, ואני יודעת שבסופו של דבר אני אמורה לכעוס על כיילב, אבל אני עוזבת, והעזיבה שלי יותר חשובה עכשיו יותר מכל כעס שיש לי על כיילב, כי אני יודעת שאם אני אלך מפה בידיעה שיש עניין שהוא פתוח, ובידיעה שאני וכיילב לא נמצאים במצב טוב, יהרוג אותי ואני לא אוכל להצליח לפתוח דף חדש במקום החדש כי כל מה שאני אחשוב עליו יהיה כיילב.

אני אוהבת את כיילב והאהבה שלי אליו גדולה יותר מכל ריב אידיוטי שיהיה לנו.

כיילב כנראה אמר את כל הדברים הללו מתוך כעס, כי אני יודעת כמה שהוא אנטי-איאן, ולכן עלי לנסות להסתכל על זה ולהתחשב בזה.

הסתכלתי על סופיה, בעודה מחכה גם שכיילב יענה. אך שתינו ידענו שהוא לא מתכוון לענות כשעוד שניה הגענו אל התא הקולי.

״הוא לא הולך לענות..״ מלמלתי בעצב.

״ממתי כיילב לא עונה לטלפונים?״ שאלה לא מבינה, בדיוק כמו שאני שואלת את עצמי.

״מה בגלל הריב שלכם? מיליון פעם רבתם ולמרות זאת הוא כל פעם היה עונה לטלפון.״ אמרה.

״אני יודעת, אבל אולי זה רציני מתמיד?״ אמרתי, יותר שאלתי.

״לא אופייני לכיילב, וזה מעצבן אותי שהוא מתנהג ככה. את ניסית את שלך, אל תדברי איתו. בינתיים את צריכה לארגן את כל הדברים למחר, כי עוד שניה את עוזבת.״ אמרה, חיבקה אותי חזק.

״אם יהיה חדש בעניין ישר תרימי לי טלפון אוקי?״ שאלה ואני הנהנתי.

״יאלה, תלכי לישון, עבר עליך יום ארוך.״ נשקה לי בלחי ויצאה מחדרי.

״נעמי?״ הורי נכנסו אל חדרי.

״שמענו מסופיה שקרה לך משהו, הכל טוב?״ אמי שאלה.

״לא, אני לא יודעת מה קורה עם כיילב..״ אמרתי ועד שהדמעות חדלו מלרדת הן חזרו.

סיפרתי להורי הכל, מההתחלה עד הסוף, הם יעצו לי ודיברו איתי והרגיעו אותי, וסוף סוף הנשימה חזרה להיות מאוזנת, והכל בזכותם.

אני באמת לא יודעת מה אני אעשה בלעדיהם. אני יודעת שרוב הזמן אני בקושי עם ההורים שלי, בגלל העבודה שלהם בעיקר. אבל הקשר בינינו הוא בעל הכי אהבה וחום שיש, ואני מעריכה כל רגע שיש לי אותם.

החבר הכי טוב שליTahanan ng mga kuwento. Tumuklas ngayon