החבר הכי טוב שלי

פרק 2

קודם כל, לפני הפרק רציתי להגיד תודה ענקית על כל התגובות, ההצבעות והאהבה שלכן לסיפור שלי! זה לא מובן מאליו בכלל, זה באמת מרגש בטירוף ואין יותר מאושרת ממני לשמוע שאתן אוהבות את הסיפור. באמת!

תודה רבה שוב, והנה לכן פרק 2!

--

"שלום גם לך," גיחכתי. "מישהו פה התגעגע אני רואה." אמרתי והוא נתן לי עוד מלא נשיקות בלחי.

"לא ראיתי אותך כמעט שבוע, מין הסתם." אמר ואני צחקתי וחיבקתי אותו חזק.

אני ואיאן כבר שמונה חודשים יחד. אני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי מישהו אחר בכל החיים שלי. לא ראיתי אותו כל השבוע האחרון משום שהיה אצל אבא שלו. אז כן לשאלתכם הבאה, ההורים שלו גרושים. הוא בקושי רואה את אביו, אז כשהוא יכול לראות אותו הוא מנצל את זה ונעלם לזמן מה. נעלם לי!

"טוב זוג יונים, לפני שאני אקיא בואו נתעלם ממה שהיה פה עכשיו." סופיה עצרה אותנו וצחקקנו.

"אל תקנאי." איאן אמר.

"יש לי אחד משלי, אני לא צריכה לקנא בכם." משכה בכתפייה מה שגרם לי לגחך.

איך היא תמיד יודעת מה להגיד בכל רגע נתון, זה בהחלט כישרון. והיא אמרה אמת, יש לה אחד משלה באמת, כבר שנה וחצי. קוראים לו מורן, והם הזוג הכי יפה שראיתי.

הם אוהבים אחד את השנייה הכי שיש. הם היו יחד כשהם היו בכיתה ט' אך הם נפרדו ובאמצע י' הם החליטו שהם חוזרים. אז בהחלט יש להם היסטוריה מאוד ארוכה, אבל מדהימה.

"על מה את חושבת?" לפתע איאן החזיר אותי למציאות. "סתם.." מלמלתי.

"טוב תקשיבו שאם לא נעשה משהו בימים הקרובים אני הולכת להשתגע!" סופיה נאנחה והעיפה את ידיה באוויר.

"מסכים איתך, נמאס לי מהשגרה של הלימודים הזאת." איאן אמר ואכל מהצלחת שלו.

"תצאו." אמרתי, ולא הכללתי את עצמי בכוונה.

"את באמת לא תצאי איתנו? שוב פעם?" סופיה נחרה.

"כן! יש לי עתיד שאני צריכה לדאוג לו!" אמרתי כאילו זה מובן מאליו.

"לא מוכר לי שאי אפשר לצאת בשישי בערב בגלל לימודים באיזו אקדמיה! גם מי לומד בערב!" אמרה.

"אני! אני חייבת לדאוג לכך שאני אתקבל." אמרתי חדורת מטרה.

יש אקדמיה בלונדון שהיא מדהימה, פשוט כך. אני לומדת אמנות ומשחק, אני מאוהבת בזה. מאז כשהייתי קטנה, הייתי מציירת בכל מקום אפשרי, עשיתי את עצמי ממציאה דמויות בראשי ומתחילה לשחק עם עצמי, כותבת סיפורים, שירים, מה לא..