הפרק הגורלי ממש!!!!! ואני מודה לכן מראש שלא רצחתן אותי, למרות שרציתן
וסליחה שלקח לי זמן, תאשימו את הבית ספר
והנה לפרקקקקקקק
~~
הרגשתי שהעולם נעצר לרגע, שאין אף אחד בעולם חוץ ממני. הרגשתי איך הדקות לא עוברות. ברגע שסופיה אמרה את התשובה, הרגשתי שאני עומדת למות בכל רגע.
לא האמנתי, לא האמנתי שזו אכן התשובה, הייתי בטוחה שהיא עובדת עליי.
לקח לי זמן להתעשת על עצמי, לקחתי את המכתב מידיה כדי להסתכל, כדי לראות שהיא לא עבדה עליי וזה מה שבאמת כתוב.
קראתי אותו פעם ועוד פעם ועוד מיליון פעמים כדי לוודא שזה נכון.
דמעות זלגו מעיניי והסתכלתי על כיילב וסופיה מסתכלים עליי, מחכים שאגיב, מחכים להגיב יחד איתי.
הם לא אמרו כלום, נותנים לי להבין ולעכל את מה שקרה בכמה שניות האחרונות.
הסתכלתי עליהם ואז על המכתב, ואז שוב עליהם, ואז שוב על המכתב, עד שחיוך קטן עלה על פניי, גורם להם להקלה.
"אני.. התקבלתי." אמרתי עדיין לא קולטת. סופיה הוציאה צווחה מפיה וכיילב ישר קפץ לחבק אותי.
"נפל לי הלב כבר בגללך." כיילב אמר וצחקתי.
"את רואה, את צריכה להקשיב לי." סופיה אמרה בחיוך וחיבקה אותי חזק.
"היי, גם אני אמרתי שהיא תתקבל." כיילב עשה פרצוף מעוצבן לסופיה.
"אבל אני יותר חשובה." סופיה גלגלה את עיניה ואז הסתכלה עלי בחיוך.
״איך את?" שאל.
"האמת היא, שעכשיו אני לא מרגישה חולה בכלל, אני מרגישה כאילו נרפאתי בשנייה." אמרתי וצחקתי והם צחקו איתי.
"אני כל כך שמח בשבילך, בחיי." כיילב אמר.
"גם אני, מגיע לך הכי." סופיה אמרה והתחבקנו שלושתינו, מה שהיה מפליא, כי ממתי יש חיבוקים קבוצתיים שכיילב וסופיה שם יחד?
״אבל.. יש פה גם חדשות רעות." אמרתי, מבטיהם ישר הופנו אליי.
"חוץ מזה שאת עוזבת אותנו לאנגליה?" סופיה אמרה.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב שלי
ChickLitתמיד יש משהו שמשנה את הכל, תמיד יש משהו ששובר את כל החוקים, משהו שעלול להפוך את כל החיים ולשנות אותם מקצה אחד לשני. הם תמיד היו החברים הכי טובים, מאותו היום בו הם דיברו לראשונה, הם גדלו יחד, חוו את החיים אחד עם השנייה. אבל כמו שנאמר קודם, תמיד יש מש...
