פרק 27

3.1K 175 183
                                    

תהרגו אותי כבררררררררררר
הבית ספר רוצח!!!!!!!!!!
אין לי חיים!!!!!!!!!!!

אבל הנה אווירה אופטימית, קבלו פרק-

~~

"ברוכים הבאים, אני אלה." האישה בשם אלה קיבלה אותנו בקול רך ונעים.

היא הייתה בעלת עור לבן ושיער בלונדיני-לבן שכזה,  שמלה לבנה ארוכה, כמו השמלות שההיפים לובשים, לבשה, היא הייתה עם זר על ראשה, ואי אפשר שלא להבחין ברוחניות שיש בה.

"שלום." חייכתי וכיילב הסתכל עליי רק.

"בואו, שבו כאן." הובילה אותנו אל השטיח שהיה על הרצפה, בצבע שמנת הפעם.

היא הושיבה אותנו אחד מול השני, כאשר היא יושבת לידינו, כך שתוכל להסתכל עלינו.

״מה השמות שלכם?" שאלה.

״אני נעמי." אמרתי.

"כיילב." הניף את ידו לשלום.

היה אפשר לראות שאין לו מושג מה הולך פה, ושהוא מנסה לא לצחוק.

"אני רואה שאתה עומד לצחוק בכל רגע, וזה בסדר. הרבה כאלו בפעם הראשונה שהם מגיעים לפה נוהגים כך. אז בואו נתחיל כדי שתבינו באמת מה קורה פה." חייכה אלינו, וכיילב שהובך מעט ניסה להתעשת על עצמו.

"ברצוני שתחזיקו ידיכם," החלה לומר "אך לא לשלב אותן, אלה להניח את כפות הידיים אחד על השנייה." וכך עשינו.

״תגידו לי עכשיו מה אתם מרגישים." אמרה, ושנינו כיווצנו את עינינו ללא הבנה.

״אני אעזור לכם. נעמי, כשאת מרגישה את ידיו של כיילב על ידייך, מה זה גורם לך להרגיש? את מרגישה נאהבת? מחוממת? מתרגשת?" שאלה.

"אפשר לומר שהכל." צחקקתי.

"וכיילב, מה אתה מרגיש?" שאלה והפנתה את מבטה אליו.

״שזה מה שאני רוצה להרגיש כל חיי." אמר, גורם ללחיי להתחמם ולליבי לדפוק מהר.

"כמה זמן אתם יחד?" שאלה ואני השפלתי את מבטי. אנחנו יחד? לא יחד? ואם כן כמה זמן באמת?

"החברה שלי ואני כבר זמן מה יחד, וכל יום שעובר אני רק מתאהב בה יותר." לפתע כיילב אמר, גורם לראשי להתרומם אליו ולהיות מופתעת מדבריו.

החבר הכי טוב שליWhere stories live. Discover now