החבר הכי טוב שלי

פרק 16

היי בננות, איך החזרה לביהס? מקווה שהיא עברה בטוב ושכולכן עם חיוכים לפנים (חוץ מהקטע שחזרנו ללמוד).

מודיעה מראש- אחד הפרקים הארוכים שיש בסיפור עד כה:)

"מה זה אומר הכל עוד פתוח?" סופיה גם לא הבינה כאשר התקשרתי לבכות לה בפלאפון.

"אני לא יודעת, אבל ככה הוא גם סגר את השיחה בינינו." אמרתי.

"הוא לא הסביר?" שאלה.

"הוא הסביר משהו שלא צריך למהר ולשים אותנו ישר בתוך מערכת יחסים ושנמשיך ככה בינתיים ונראה לאן זה יזרום." אמרתי.

"אבל מה זה אומר הכל עוד פתוח? שאתם יכולים בזמן הזה לדבר ולהתראות גם עם אחרים?" שאלה בדיוק את מה שאני חשבתי שהייתה הכוונה שלו.

"אני לא יודעת, זה גם מה שאני חשבתי." אמרתי.

"טוב, אז תמשיכי להתנהג כרגיל. כל עוד זה 'פתוח' תעשי מה שאת רוצה, אם העניינים ביניכם עוד לא סגורים כמו שצריך תמשיכי לעשות מה שבראש שלך ואל תרחמי. אני בעד אפילו שתעשי לו קטעים." אמרה.

״סופיה, מה אני ילדה קטנה שעכשיו תעשה לו קטעים?" שאלתי.

״זה לא מכוונה כזו, אלא מכוונה שיוציא את הראש שלו מהקיר ויבין שהוא צריך לתפוס אותך וכמה שיותר מהר, אחרת מישהו אחר יקח אותך." אמרה.

"מה אני נראית לך פה משחק?" שאלתי.

"לא," צחקקה ויכולתי להרגיש את עצמה דופקת את הראש בקיר "אבל את הבנת את הכוונה שלי סך הכל. אז כדאי לך להתחיל." אמרה ואני הנהנתי למרות שהיא לא רואה וניתקתי.

טוב אז, להתחיל לעשות לו קטעים? אז אני אתחיל. אין שום בעיה מר כיילב, אתה עוד לא הכרת את הצד הזה שבי. ואתה הולך להכיר אותו עכשיו, מאוד טוב.

**

בית ספר.
אני שונאת בית ספר כל כך.
נמאס לקום בשעות המוקדמות האלו ובמיוחד נמאס ללמוד מקצועות שרובם אפילו לא חשובים לחיים.

התייאשתי וקמתי מהמיטה להתחיל להתארגן, כי המרמורים שלי לא יעזרו לי בכלל.

כעבור מספר דקות סיימתי להתארגן וירדתי למטה לשתות את המיץ תפוזים האהוב עליי כל כך.

כיילב אמור בעוד מספר דקות להתקשר אליי לצאת כדי לקחת אותי לבית ספר.

אחרי שהוא הלך אתמול הוא לא דיבר איתי, מה שגרם לי מצד אחד מאוד להתעצבן אך מצד שני גם לא להבין מה הקטע שלו. כי באמת מה הקטע שלו? אחרי כל מה שהיה בינינו ביומיים האחרונים, שהרגיש כמו גן עדן, הוא פשוט נהיה.. לא מובן.