Love, Sarah

פרק 14

לבשתי את מדי בית הספר הרגילים שלי, ולכבוד יום ההולדת החלטתי שלשיער שלי מגיע קצת טיפול נורמלי. נפנתי לעבר המראה שבחדרי והיבטתי בעצמי. חילקתי את השיער לשני חלקים, וקלעתי שתי צמות קטנות ודקות בחלק הקידמי של פניי. לאחר שסיימתי, חיברתי אותן אל מאחורי ראשי והידקתי אותן אל שיערי בשתי סיכות כסופות יפות. לאחר שסיימתי זרקתי מבט אחרון לבבואתי וחייכתי, מרוצה מהתוצאה.
מיהרתי לעבר המטבח, לקחתי את תיקי ובירכתי את אבי, אמי ואחיי הקטנים ביום טוב, מפריחה להם נשיקות באויר ויוצאת במהירות אל בית הספר, מקווה שלא אבוא באיחור לשיעור הראשון.

-----

בסוף השיעור האחרון, שיעור הסטוריה, ניסיתי כמה שפחות לקחת ללב את המבטים הזעופים של המורה המופנים כלפיי. כבר מזמן הגעתי למסקנה הברורה כשמש שהמורה להסטוריה שונא אותי. לא, מתעב אותי. רק לי הוא עושה פרצופים כל פעם שהוא מזכיר את העם היהודי, כאילו הוא מנסה להזכיר לי לשמור על מוצא פי, ופשוט 'להתבייש' בעם שלי. החלטתי שאני לא מנסה אפילו לענות לו. מספיק למדתי את הלקח בדרך הקשה. וחוץ מזה, אני לא אתן לכמה מבטים חמוצים שלו להרוס את היום הכי חשוב שלי בשנה. הוא לא שווה את זה.

כשחזרתי הביתה, ריח שוקולד הציף אותי בחמימות, והתמוגגתי מהריח המרוכז והחזק שלו. אמא פתחה את דלת הבית וחיבקה אותי בחיבה. "מתוקה שלי! הכנתי לך עוגה מדהימה שממש לפני כמה דקות הוצאתי מהתנור. מזל טוב אהובה שלי" אמרה אמי ונשקה לשתי לחיי, מטביעה את שפתיה בכל אחת מהן. "תודה מאמו, אני אוהבת אותך". חיבקתי אותה בחזרה והלכתי אל חדרי, מניחה את תיקי על המיטה. לפתע הבחנתי באריזה חומה בהירה עטופה המונחת על מיטתי. לקחתי את החבילה שהייתה דיי קלה יחסית למה שחשבתי וחזרתי למטבח ששם נמצאת אמי. "אמא, זה בשבילי?" שאלתי אותה.
"כן יקרה, מתנה מכל המשפחה" אמרה אמי בהתרגשות. "וחוץ ממנה, יש מתנה הרבה יותר גדולה שאני בטוחה שתהיי מאושרת לקבל" הוסיפה בהתרגשות לא פחותה. עיניה החומות נצצו.
התיישבתי על הספה בסלון וקרעתי את עטיפת העיתון, והחנקתי קריאת הפתעה למראה השמלה הפרחונית שניגלתה לנגד עיניי. שמלת כתפיות רחבות, מעוטרת בתחרה בצבע שמנת, ובכל השמלה רקומים פרחי שושנים האהובים עליי כל כך, בצבעי אדום, ורוד ותכלת עדין. לא יכולתי להפסיק לחייך, רצתי לאמי וחיבקתי אותה חזק, מנסה להעביר לה את ההתרגשות וההתלהבות שאחזו בי. "תודה רבה! אני כל כך אוהבת אותה! היא פשוט יפייפיה!"
"ידעתי שתאהבי אותה" אמי אמרה בסיפוק והחזירה לי חיבוק. "המתנה השנייה מונחת אצלי על המיטה שלי" מלמלה אמי בעודה מנתקת את החיבוק.
"אני הולכת לקח-" התחלתי לומר תוך כדי שאני מפנה את גבי וצועדת לעבר חדרה, אך דפיקות קלות קטעו את דיבורי. אמי ניגשה לפתוח את דלת הכניסה.

"הו מיכל ומרים, איזו הפתעה! בואו תיכנסנה, תטעמנה מעוגת השוקולד שהכנתי לכבוד שרה"
"תודה מדאם בלום, אבל אנחנו קבענו עם שרה שניפגש בגינה מתחת לבית, כי אנחנו רוצות לחגוג לה את מה שלא הספקנו בבית הספר" ענתה מיכל בהתנצלות. "זה בסדר, שרה?" הוסיפה מרים בהיסוס, כשהיא רואה אותי נקרעת בין הרצון לראות מהי ההפתעה השנייה לבין הרצון לבוא איתן.