היייי!
אז הנה הפרק, מנקודת המבט של לואי.
אני מעלה היום שני פרקים.
זה פרק רגיל, והשני הוא הודעות קוליות של לואי להארי.
תהנו.
ובבקשה אל תבכו
---
"לואי?" שמעתי קול נשי קורא אליי, בזמן שהסתכלתי על הארי בונה ארמונות חול עם ילדים קטנים.
אני אוהב אותו.
הסתובבתי לאחור, וראיתי את בריאנה.
מה היא עושה פה?
"בריאנה!" קראתי, שמח, וקמתי אליה.
"אני לא מאמינה שאתה כאן!" היא אומרת ומושכת אותי לחיבוק חזק.
"מה את עושה פה?" אני שואל ומצחקק. לא ראיתי אותה שנים.
"האמת שסתם עברתי פה, מה קורה?" היא שואלת ומתיישבת על החוף.
אני מתיישב לידה, ואנחנו מדברים על כמה שהשתנה כל הזמן הזה.
היא גבהה, גדלה, ואפילו יש לה ציצים עכשיו.
עדין נשאר עליה השיער הבלונדיני שתמיד היה שייך לה.
אנחנו מדברים הרבה על המשפחה, כיוון ששנינו פחות או יותר גדול אחד באוכל של השני.
"אז היא התחתנה שוב, הא?" היא אומרת ואני מהנהן.
היא מתקרבת אליי.
"זה בסדר אם אשב עליך? התחת שלי נשרף." היא אומרת, ואני לא מסכים אבל לא אומר כלום כשהיא כבר עולה, לא מחכה לתשובה.
אני בודק, ומקווה שהארי לא רואה כלום, ושאם כן, שיבין שזה רק אי הבנה.
לאחר כמה דקות של שקט, היא התחילה.
"לואי.." לחשה.
המהמתי אליה.
"יש משהו שלא עשיתי הרבה זמן, ואתה נראה לי המתאים. בבקשה אל תתייחס לזה יותר מידי." היא אומרת, אבל אני לא מבין למה היא מתכוונת עד שפניה נמצאות ממש מול פניי, ושפתיה נוגעות בשפתיי.
היא מנשקת אותי, אבל אני פשוט נשאר במקומי, קפוא.
היא לא יודעת שאני גיי?
היא מפסיקה לנשק, אבל אני עדין קפוא, לא מבין מה קרה הרגע.
הרמתי את ראשי, וראיתי אותו.
הוא עמד שם, קפוא, ורטוב מהמים, ונראה כאילו יריתי בו ישר בחזה.
לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא
אני נשבע שזה לא מה שאתה חושב
אני פותח את עיני בפחד, ופי נופל.
אני לא מצליח להביא את גופי כדי לקום, כי הייתי ממש קפוא. הוא כבר רץ מהמקום, ודמעות ניגרות בעיניו.
מה עשיתי?
מה קרה הרגע?
קמתי במהירות, וזרקתי מבט עצבני כלפי בריאנה.
"לואי מה קרה עכשי-"
"את מוכנה לשתוק?!" צרחתי עליה.
"תראי מה עשית!" צעקתי והצבעתי על הארי הרץ והמתרחק מהחוף.
במהירות לקחתי את התיק, ורצתי אחריו, צועק בכל כוחי "הארי!! האריייייי!!", אבל הוא לא שמע.
נזכרתי שהוא נהג בדרך לכאן, וזה אומר שהוא יגיע לפניי הבייתה.
הזמנתי מונית, וגרמתי לנהג לנסוע יותר מהר מהמהירות המותרת.
"לעזאזל." פלטתי בנשיפה.
החטפתי לעצמי סתירה במצח, ואז נזכרתי שהנהג יכל לראות.
"פאק."
"שיט."
איזה אידיוט אני.
לבסוף, הגעתי הביתה, ונכנסתי במהירות לתוך הדלת.
"האריי!" צרחתי.
הייתה לי הרגשה שהוא לא יהיה כאן.
כשנכנסתי למטבח ראיתי פתק.
'אני מצטער אם אני הסיבה שנישקת אותה. אני רק בן 15 וזה מובן מאליו. שיהיה לך בהצלחה בהמשך,
המתולתל.'
לא.
זה לא קורה לי.
לא עכשיו.
למה הוא לא בדק קודם??
למה?
בשביל מה זה טוב?
איזה אידיוט אני!!!
דפקתי את ראשי בקיר שמולי, ונפלתי על הרצפה.
דמעות החלו לפול מעניי.
לקחתי את הפלאפון הנייד שלי וניסיתי להתקשר אליו.
תא קולי
ברור. למה ציפיתי. אני חתיכת מפגר.
השארתי לו הודעה.
"האריי.." התחלתי, לוחש ומייבב.
"אני מצטער. אני כל כך מצטער. זה באמת לא מה שאתה חושב. באמת באמת שלא. בבקשה תדבר איתי. איפה אתה??" אני שואל, ומתייפח.
דמעות חמות זולגות על לחיי, ואני כל שניה מושך באפי.
אני פאקינג לא התכוונתי.
אני כל כך מצטער.
זאת אשמתה.
רק היא.
אבל גם אני המפגר.
לעזאזל עם החיים המזוינים שלי!!
(מי שלא זוכרת, זה מה שהארי אמר מתי שהוא פגש את לואי, וזה כל כך דרמטי עכשיו אוח.)
---
אוקיי אז זה פרק אחד, אני מעלה עכשיו עוד אחד, והוא יהיה ההודעות הקוליות שלואי השאיר להארי.
נשיקות :***
YOU ARE READING
Larry Stylinson- the babysitter/ לארי סטיילינסון - הבייביסיטר
Fanfictionפאנפיק חדש של הזוג הכי מעניין בסביבה: לארי סטיילינסון. הארי עוד ילד. הוא בן 15, לומד בבית הספר התיכון של העיר ועושה כל מה שאימו אומרת לו לעשות. הארי הוא ילד טוב. אבל מה קורה כשאימו של הארי יוצאת ומזמינה בייביסיטר חדש? -larry stylinson- babysitter-
