Larry Stylinson- the babysitter/ לארי סטיילינסון - הבייביסיטר

פרק 23

הייייי! אני יודעת אני יודעת, חיכיתם הרבה זמן, הנה הפרק.

נ.ב יש פה קטע כחול ארוך, אני אזהיר כשהוא יגיע.
בליחפירות בליחפירות רק להנות !!
---
אחרי שהארי ניתק את השיחה, הבטן שלו התהפכה.

הוא לא רצה שאימא שלו לא תהיה בבית למשך חודש.

אבל, הוא אהב להיות עם לואי, ולואי עכשיו גם צריך אותו.

*נקודת מבטו של הארי*
לחשוב שאני לא אראה יותר את החיוך של לואי גורם לי בחילה.

זו ממש הזדמנות מעולה, לתקן דברים, ולחשוב על דברים עם לואי.

אני רק רוצה להבין אותו, ואני צריך לתמוך בו יותר. הלוואי והיה סומך עליי יותר, כדי שאוכל לעזור לו.

קמתי מהספה האפורה שבה שכבתי, וכמעט רצתי במדרגות בדרך לחדר.

פתחתי את דלת חדר האורחים, שהיה החדר של לואי והיא עשתה חריקה. זה הזכיר לי את הלילה הראשון שבו כמעט נרדמתי לצידו.

נכנסתי בצעדים שקטים, מביט בו.

הוא היה מכורבל בתוך השמיכה, ודמעות יבשות על עיניו. שפתיו היו אדומות כמו דם, ובעיני אדם אחר הוא כנראה נראה נורא. בעיניי הוא יפהייפה.

התיישבתי על ברכיי לידו, מחבק אותו חזק.

"אני כל כך מאוהב בך.." פלט בשקט, ואני כמעט עצרתי את נשמתי.

"מאוהב זו מילה חזקה" אמרתי.

"אני יודע, זו האמת."
(אימאלה אני מאוהבת אתם צריכים לשמוע איך זה נשמע באנגלית!

"I'm in love with you.." he said, quietly. And I almost stopped my breath.

"In love is a strong word." I said.

"I know. That's the truth." -הערת המתרגמת )

חיבקתי אותו יותר קרוב ונרדמנו אחד בזרועותיו של השני.

***

קמתי בבוקר, כפי שאני רגיל בכוחות עצמי.

הסתובבתי לימיני, ובדיוק באתי להגיד בוקר טוב, אבל לואי לא נמצא לידי.

שפשפתי את עיניי בעייפות, קם לתנוחת ישיבה.

לקחתי את הפלאפון שלי מהשידה החומה והקטנה שהייתה ליד המיטה, והסתכלתי בשעה.

חמש בבוקר.

מה שאומר, אני צריך לצאת עוד שעתיים בערך לבית הספר.

איפה לואי?

קמתי מהמיטה באיטיות, הולך ברחבי הקומה.

"לואי!!" קראתי, ואין תשובה.

"לואי!" קראתי שוב, מסתכל פה ושם, אבל לא רואה אותו.

ירדתי במדרגות במהירות והסתכלתי בסלון. גם לא נמצא שם.