התגעגעתם?????? הנה אני!
פרק מעניין. אל תדאגו!
---
*נקודת מבט הארי*
קמתי בבוקר בתנוחה לא נוחה, הסתדרתי והרמתי את ידיי כדי לגעת בפניי והרגשתי דמעות יבשות. נזכרתי במה שקרה אתמול.
התיישבתי וסידרתי את שיערי המבולגן. קמתי מהמיטה להלכתי לכיוון האמבטיה, כשהסתכלתי במראה הזדעזעתי.
היו לי שקיות שחורות מתחת לעיניים, העיינים עצמן היו אדומות ונפוחות והיו לי על כל הפנים סימני שינה. החולצה שלי הייתה מקומטת מאוד, ובקיצור- הייתי נראה כמו אחד על סמים קשים.
שטפתי במהירות את פניי וצחצחתי את שיניי, ולאט לאט התחלתי להראות יותר טוב.
לא הצלחתי להירדם כל כך טוב אתמול בלילה. בעיקר חשבתי על לואי ועל איך שהסכים עם נייל בכזאת קלות.
על מי נפלתי לעזאזל?
ואני עוד חשבתי שיש לי אותו כבר בהישג ידי. עכשיו אני יכול רק לצוחק על זה.
*נקודת מבט לואי*
התעוררתי בספה האפורה שבסלון, מכונס בתוך עצמי כמו כדור. איכס.
התמתחתי במהירות וקמתי לתנוחת ישיבה ממש מהר שזה גרם לי לסחרחורת. (אימאלה כמה פעמים זה קרה לי - הערת המתרגמת)
משכתי את הכרית אל בטני וחיבקתי אותה. היא לא רכה כמו הארי. אין משהו בעולם שהוא יותר כיף ומנחם מהחיבוק של הארי.
אני ממשיך להרחיק אותו ממני. אני פשוט מפחד. הוא צדק. בחיים לא הייתה לי מערכת יחסים יציבה עם מישהו
אם באמת אנחנו נכנס למערכת יחסים, אני אזרוק אותו בסוף. וממש לא מגיע לילד הזה התנהגות כזו, הוא יותר מידי טוב וטהור בשביל זה, ואני גם ממש לא רוצה לפגוע בו.
בי פגעו בעבר יותר מידי פעמים, ואני לא רוצה שזה יקרה לו.
"הארי!!" קראתי, ידעתי שהיה ער.
אנחנו צריכים לדבר. נמאס לי מהמרחק בנינו.
"הארי בוא לכאן רגע!!" קראתי שוב, מקווה שיבוא.
*נקודת מבט הארי*
שמעתי את לואי קורא בשמי. מה הוא רוצה עכשיו?
עוד פעם לפגוע בי? נמאס לי כבר לשמוע אותו אומר את אותם המילים שוב ושוב , זה משעמם.
בכל מקרה, ירדתי למטה וקראתי אליו "בוקר טוב.." בקול צרוד. חייכתי אליו חיוך עייף והוא חייך אליי גם. וואו.
"שב ליידי.." אמר גם בקול צרוד, ופינה מקום לידו על הספה האפורה.
התיישבתי והסתכלתי עליו.
איך זה הגיוני שהוא הרגע קם משינה של לפחות 11 שעות והוא עדין נראה כמו מלאך?
הוא לקח נשימה עמוקה ופלט-"חשבתי שפשוט הגיע הזמן שנדבר, בלי שנצעק אחד על השני או משהו כזה.." אמר.
"אוקיי.." הסכמתי, והסתכלתי עליו. הוא הביט בי מופתע, אבל התעשת כמעט מיד.
"למה אתה מפחד?" אני הייתי הראשון לשאול.
לואי נאנח ונראה כי חשב מה לענות.
"טוב, מובן מאליו שאני מפחד שאימא שלך, ההורים שלי, או המשטרה יגלו.." אמר והביט בי, כאילו מנסה לשכנע.
הנהנתי ועיניו בזקו.
אותי לא קל לשכנע חבוב.
"אתה משקר." אמרתי בפשטות.
"כלומר, אני בהחלט מאמין שזה כן חלק, אבל זה לא הגיוני שזה הכל." אמרתי, מתקן את עצמי.
"ספר לי את אמת.." אמרתי ברוך.
הוא הזיז את ראשו לאחור והעביר יד בשיערו.
חייכתי אליו חיוך מעודד.
"אוקיי.. אממ.." התחיל, מסתבך מעט.
"היה לי פעם חבר שקראו לו סטאן..(Stan - הערת המתרגמת)
הוא דיי.. אממ.. ניצל אותי.." אמר והסתכל לכל מקום, רק לא עליי. אני פתחתי את פי.
"הוא ניצל אותי בערך שלוש שנים.." אמר, ואני עצרתי אותו ומשכתי אותו לחיבוק.
הוא כנראה צריך את זה. הוא הכניס את ראשו לצווארי.
"פחדתי לצאת ולהכיר אנשים למשך כמה זמן.." המשיך עם קול קטוע.
"פחדתי שכל מי שאצא איתו יהיה כזה.." המשיך, מושך באפו.
"אני פשוט לא רוצה להפגע שוב. סטאן גרם לי לעשות דברים לא כל כך טובים.. הוא גרם לי לרדת על ברכיי ו-" עצרתי אותו בכך ששמתי אצבע על שפתיו. חיבקתי אותו יותר חזק ונשקתי את לחיו וצווארו.
"תפסיק.." אמרתי.
"אתה בן אדם יותר מידי טוב. לא היית צריך לעבור את זה. אני מעריך מאוד שסיפרת לי את זה, תודה לו." אמרתי, ולא הפסקתי לחבק אותו.
אני לא מתכוון לעזוב אותו בחיים. אין לא מה לדאוג יותר. אני כאן בשבילו.
YOU ARE READING
Larry Stylinson- the babysitter/ לארי סטיילינסון - הבייביסיטר
Fanfictionפאנפיק חדש של הזוג הכי מעניין בסביבה: לארי סטיילינסון. הארי עוד ילד. הוא בן 15, לומד בבית הספר התיכון של העיר ועושה כל מה שאימו אומרת לו לעשות. הארי הוא ילד טוב. אבל מה קורה כשאימו של הארי יוצאת ומזמינה בייביסיטר חדש? -larry stylinson- babysitter-
