Larry Stylinson- the babysitter/ לארי סטיילינסון - הבייביסיטר

פרק 28!!

אל תדאגו, גם אני בשוק מהפרק הקודם :)

תודה על כל ההצבעות והתגובות, אני אוהבת אתכן כל כך!

ויאללה הנה הפרק -
---

*נקודת מבט הארי

"מה מספר החדר של אן קוקס?" אני שואל את הפקידה כשאני מגיע למלון של אימי, בשעה 4 בבוקר.

"למה אתה שואל?" היא שואלת, ולי אין כוח לשטויות האלו.

"אני הבן שלה, תני לי את המספר שלה." אני אומר בקשיחות.

"תעודת זהות?"

"אין לי תעודת זהות, למען השם!" אני מתעצבן.

"אני בן 15!! פשוט תני לי את המספר חדר שלה לעזאזל!" אני קורא ומושך בשערותיי.

"אני לא יכולה לתת לך את מספר החדר שלה, אין לי שום הוכחה שאתה הבן שלה." היא אומרת באדישות, ואני מתעצבן יותר ויותר עם כל מילה שעוברת.

"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, לפניי כמה שעות ראיתי את חבר שלי בוגד בי, ועזבתי את הבית מאנגליה כדי לבוא לכאן, יש לך בדיוק 2 שניות להביא לי את המפתח לחדר המזוין." אני אומר, כועס מתמיד.

היא נאנחת, ומביאה לי את מספר החדר.

"67, קומה רביעית." היא אומרת, לא מביטה בי ישירות.

אני מהנהן ואומר,"שיהיה לך לילה טוב.", ומיד אחר כך עוזב משם לכיוון המעלית.

אין אף אחד איתי במעלית, וזה מובן מאליו, כי השעה היא פאקינג 4 בבוקר.

אני נאנח, ועוצם את עיניי לכמה שניות בעייפות.

כשדלת המעלית נפתחת, אני נגרר ויוצא ממנה עם שני התיקים שלי, הולך לעבר החדר.

אני יותר ממופתע כשאני רואה שהדלת פתוחה, ולא נעולה במפתח, ואז מתעצבן על אימא שלי שכנראה שכחה לסגור את הדלת.

אני נכנס פנימה, סוגר את הדלת, ומניח את התיק הקטן של הטיסה על הרצפה, יחד עם תיק הבגדים והנעליים.

אני מושך את נעליי במשיכה אחת, ומסדר אותם ליד הדלת, ולאחר מכן הולך לאזור של המיטה.

אימא שלי ישנה עכשיו, ולמרות שעולה בראשי המחשבה להעיר אותה, אני לא עושה זאת, והולך לשכב בספה הקטנה שלידה.

אני לא מצליח להירדם בשעה הראשונה מרוב מחשבות על מה שעשיתי.

הוא בגד בי. זה מגיע לו. עכשיו שיסתדר.

חשבתי.

מי זאת בכלל הבלונדה הזאת?

אחרי מחשבות רבות, הצלחתי סוף סוף להירדם.

***

"בוקר טוב." שמעתי את קולה של אימי קורא לי.

לקח לי כמה שניות להבין שזה לא חלום, ולשחזר בראשי את כל מה שקרה אתמול הלילה.