ווואוווו! אין מישהו יותר מאושר ממני!
הגעתי לכמעט 10K ואני ממש מאושרת אז רציתי להגיד לכם תודה ענקית :)
הנה הפרק, תהנו!
*את החלק האחרון יהיה קשה לקרוא, מזהירה מראש.
---
*נקודת מבט לואי*
הרגשתי שכל העבר מתנפץ לי לרסיסים מול הפנים.
זה הוא.
הוא נכנס לבית בזמן שאני עומד, קפוא כמו שלד, בלי שום יכולת תנועה.
הוא מחכך את ידיו זו בזו ומצחקק ברשעות. "לואי.. אותך לא ראינו הרבה זמן." אמר, והרים את גבותיו.
עיני הפכו לחור שחור. כבר לא יכולתי לשמוע, או להרגיש דבר.
בשנייה אחת, הוא לקח את מפרק ידי, הוציא אותי מהתדהמה, וגרם לי לכאב בזרוע.
הוא משך אותי בחוזקה לבחוץ, בלי לטרוח לסגור את הדלת.
את הכדור שהיה בידי איבדתי מזמן. אני נגרר אחרי סטאן, נחבט בעצמים שבדרך בלי כל יכולת להזיז את עצמי.
לאן הוא לוקח אותי?
"אתה הולך לסבול היום.." אמר, וחייך לעצמו חיוך מתנשא וגאה.
ואני לא אמרתי מילה.
***
הארי ונייל בדיוק עמדו להכנס לשיעור האחרון של אותו היום, אבל, ממש שניה לפניי שרגליהם נחתו בכיתה, המנהלת עצרה אותם.
"הארי!נייל!" אמרה בחיבה, והסתכלה עליהם בחיוך זוהר.
הם הסתכלו עליה בחזרה, מחייכים חיוך מעולץ.
"בואו איתי בבקשה." אמרה, ועשתה להם תנועה עם היד שרומזת 'בואו'.
הארי ונייל הסתכלו אחד השני, וכל אחד נראה יותר מבועת מהשני.
כשהלכו בשקט למשרדה, נייל עשה להארי את התנועה המוכרת של 'היא תחתוך לנו את הראש' בעוד שהארי אמר בלי קול "מה פתאום? השתגעת??"
הם עשו את דרכם לחדר המנהלת ונכנסו פנימה.
"שבו בבקשה." אמרה בנינוחות.
הארי ונייל התיישבו בשתיקה.
"היום!-" התחילה, נרגשת. הארי כבר ידע שזה לא הולך להגמר בצורה טובה.
"אתם הולכים להשאר בבית הספר כדי לעזור לצבוע את אולם הספורט הישן!" אמרה ומחאה כף בשמחה.
*נקודת מבט הארי*
הרגשתי כאילו נחרב עולמי.
"לצבוע?אנחנו?" אמר נייל, לפניי שיכולתי להגיב או בכלל לעכל.
YOU ARE READING
Larry Stylinson- the babysitter/ לארי סטיילינסון - הבייביסיטר
Fanfictionפאנפיק חדש של הזוג הכי מעניין בסביבה: לארי סטיילינסון. הארי עוד ילד. הוא בן 15, לומד בבית הספר התיכון של העיר ועושה כל מה שאימו אומרת לו לעשות. הארי הוא ילד טוב. אבל מה קורה כשאימו של הארי יוצאת ומזמינה בייביסיטר חדש? -larry stylinson- babysitter-
