My Bestie

פרק 16- בכי ויובש

היה חשוך, היה מפחיד כל כך. הרגשתי את הדמעות פשוט לא מפסיקות לנזול ממני. חיפשתי את אותו מעיין חם, רציתי להכנס פנימה למערת מים, רציתי קצת שקט וקצת להרגע, זה היה המקום הכי מרגיע בעולם.
היה כל כך חשוך, היה כל כך שקט. שמעתי רק את הצעדים שלי, והלב שלי דפק בכל פעם ששמעתי ינשוף או את העצים מתנוענים.
פשוט הלכתי במהירות, ככל שיכולתי מקווה למצוא את המקום הטיפה מואר כמה שיותר. הלב שלי דפק כל כך חזק וכבר לא הבנתי מה אני עושה פה. בורחת מאיתן? זה מה שזה?
בבת אחת מישהו תפס אותי, לגמרי חוסם אותי מההליכה המאוד מהירה שלי, גורם לי להוציא קול בהלה. ״מה את עושה??״ איתן צעק עלי, כל כך נבהלתי! הלב שלי דפק כמו משוגע, הנשימות שלי ניסו לסדר את עצמן. ״עוף מפה איתן!״ אמרתי לו דוחפת אותו אחורה ממני וממשיכה ללכת במהירות. הוא תפס אותי מהר וסובב אותי אליו. ״יש לך מושג כמה מסוכן להסתובב פה לבד בלילה??״ הוא שאל בטון עצבני, המבט שלו היה עצבני לא פחות.
״מה בכלל אכפת לך?!״ שאלתי מנסה להסתיר את הדמעות שלי למרות שהן היו גלויות לכל אחד שיעמוד מולי. ״מה??״ הוא שאל מבולבל, היה נראה מבולבל ועצבני יחד. איך לעזאזל הוא בכלל ידע שאגיע לכאן!

״כלום.. פשוט תלך מפה״ אמרתי לא מסוגלת אפילו לראות אותו. ״אני לא יכול לראות אותך ככה״ הוא אמר, מוריד מעט את הטונים. ״מוזר בהתחשב בעובדה שאתה גרמת לזה״ אמרתי וראיתי פלאש קטן עובר בעיניים שלו כשהוא הסתכל עלי. ״מעולם לא התכוונתי לזה״ הוא אמר והסתכל למטה. ״בואי נדבר״ הוא ביקש, מחזיר את המבט אלי אבל אני כבר לא הצלחתי להסתכל עליו יותר. ״לך להזדיין איתן״ כמו שכבר אמרתי, זה היה מאוחר מדי, הרבה מדי מאוחר. התחלתי ללכת ממנו אבל הוא שוב תפס אותי, והפעם ביותר חוזקה וסובב אותי בסיבוב חד אליו. ״אני שונא כשאת מדברת ככה״ הוא אמר רציני, הלסת שלו נראתה נעולה מעצבים, האחזיה שלו בי הייתה מספיק חזקה בכדי שאבין כמה הוא כועס. ״אני יודעת״ אמרתי כשלא היה לי אכפת. הוא נאנח, שמעתי והרגשתי אותו נאנח. מתוסכל מהמצב בדיוק כמוני.
הרגשתי את שתי הידיים שלו מרימות את הראש שלי מלמטה מעט. גורמות לי להסתכל עליו. העיניים שלו היו מוארות וחמות. לעזאזל שנאתי את זה שהוא נראה כל כך טוב, שנאתי את זה. כל כך קל לו! הכי קל לסלוח למבט כזה!
שתי האגדולים שלו ניגבו לי את הדמעות בעדינות. לא התנגדתי, למרות שהיה לי הדחף להתנגד אליו. הרגשות שלי היו יותר מדי מעורבים כרגע, כבר לא ידעתי מה לחשוב. ״בואי״ הוא לחש בשקט, מעביר את היד שלו לאורך כל הזרוע שלי גורם לי צמרמורת עד שתפס בידי. התחלנו ללכת בשקט, לא דיברנו. נתתי לו להוביל ביער החשוך והשקט כשרק נשמע הרעש של העלים שעליהם דרכנו. הריח שלו היה בסביבתי כל הזמן, לא היה אפשר לפספס את זה. פשוט היינו פה רק שנינו. זה היה מוזר. מוזר לי להיות בסביבתו כל הזמן. ייתכן שלפחות מליון בנות ברחבי העולם חושבות עליו ממש עכשיו, על מעניין מה הוא עושה. והוא ממש פה איתי. בסצנה ההזויה הזאת,
התחלנו להתקרב למעיין, זיהיתי אותו. ברור שהוא יידע שלכאן אני רוצה ללכת.... הילד הזה קורא אותי כמו ספר פתוח. הוא קירב אותי אליו כשנעצרנו על יד המים החמים. הוא הוריד מעצמו את החולצה, גורם ללב שלי לוותר על דפיקה. אחר כך הלב שלי וויתר על שתי דפיקות כשהרגשתי את איתן תופס לי בשתי קצוות החולצה ומוריד אותה ממני, אבל לא מסתכל למטה עלי. לקח לי זמן להבין מה קורה, אבל פלאשבק מהפעם האחרונה שהיינו כאן היכה בי. זה רק בשביל להכנס למים, לא יותר מזה. זה איתן, ועם כמה שאני כועסת עליו עכשיו- או מרגישה דברים מאוד מעורבים אליו עכשיו, אני עדיין יכולה לסמוך עליו בנוגע לזה בלב שלם. לעזאזל לפעמים אני מרגישה כזאת בתולה מסכנה ותמימה. זה לא קל להרגיש השונה היחידה. אין בחורה אחת שאני מכירה שהיא כמוני... למה דווקא אני כל כך מפחדת מהדבר הזה?