My Bestie

פרק 16- בכי ויובש

***נקודת המבט של קיילי***

עברו מספר ימים מאז הצילומים... איתן לא סימס לי, לא התקשר, לא כלום. הייתי בדיוק בדרכי למשרדים של קייט, לוקחת מונית ומנסה לדמיין בדרך איך התמונה שלנו יצאה, כי ידעתי שבגלל זה קייט קראה לנו, חלק מהעבודה שלה זה גם להראות לנו את התוצאות של מה שעשינו, לא שזה כל כך מעניין אותי והאמת שהייתי מעדיפה שלא לצפות בזה. רק רציתי לדבר עם איתן, להבין מה קורה ומה עושים מפה. אני לא כזאת תמימה, אני יודעת שאי אפשר להתעלם מדבר כזה.

שילמתי לנהג ויצאתי החוצה, התחלתי ללכת לתוך הבניין, עולה לקומה של קייט. נכנסתי פנימה ואיתן כבר ישב בפנים עם קייט והם היו נראים באמצע שיחה טעונה, לא הבנתי למה, אבל הנחתי שהיא קראה לו עוד לפניי כדי לדבר איתו. הם השתתקו ברגע שנכנסתי. התיישבתי בשקט על הכיסא וחיכיתי שמשהו ייקרה. איתן בקושי הסתכל עלי, ותהיתי אם עשיתי משהו לא בסדר. ״הצלם וצוות המותג היו מרוצים מאוד מהתמונות, והחליטו לשים אותו בשער הקטלוג החדש שלהם״ קייט אמרה, זה לא משהו משמח? תיארתי לעצמי שהם לא נראו שמחים כי הם בדיוק סיימו שיחה שלא נראתה שמחה במיחד. היא נתנה לנו לראות את הקטלוג המדומה, בשער באמת היינו איתן ואני. רקע אפור ועל גביו איתן ואני בבגדים שחורים חזקים. נראנו בדיוק כמו שתארתי אותנו בזמן הנשיקה, לא הכי נלהבתי שכל העולם ייראה את זה, אבל זה לא שהייתה לי ברירה אחרת. לא רציתי להסתכל על זה יותר מדי ומיד הנחתי את זה הרחק ממני, מבינה את הרעיון. זה היה פרובוקטבי, והובכתי לדעת שההורים שלי יכולים לראות את זה.

הפלאפון שלה צלצל והיא ענתה במהירות, ממלמלת כמה דברים לצד השני וניתקה אותו. ״יש בעיה אני צריכה לסיים פה מוקדם, נדחה את הישיבה לפעם אחרת״ היא אמרה ונעמדה מיד, יוצאת מהמשרד במהירות. אפילו סליחה היא לא יכולה להגיד על שסתם קראה לי לפה בשביל חמש דקות. נאנחתי בשקט כנשארנו רק איתן ואני בחדר. הוא שתק כמו דג.
״׳לא התקשרת״ אמרתי בשקט, הוא לא היה חייב, או צריך, אבל הוא יודע שאחרי מה שקרה היה כדאי שייתקשר. ״לא..״ הוא נאנח בשקט, מבין שזה לא בסדר. ״לא סימסת..״ המשכתי אבל כל כך לחשתי שכבר הרגשתי שאני מדברת אל עצמי. הוא לא ענה, רק הסתכל בשקט על הריצפה עם פרצוף שלא מביע שום דבר.
״מה הקטע איתן? אתה שונא אותי? זה העניין? זה משהו שעשיתי?״ שאלתי בקול רם יותר, לגמרי רצינית. הוא הסתכל עלי מיד עם פרצוף אפילו מעט כועס. ״מה? למה שאשנא אותך!״ הוא מיד התעצבן על שאפילו חשבתי את זה, אבל איך היה אפשר שלא?? כל אחד אחר היה חושב כמוני! ״אני לא יודעת איתן, אולי כי נכנסתי לך באמצע הקריירה? אולי בגלל שהסכמתי לכל הדבר הזה? אני כבר לא יודעת מה לחשוב אין לי עוד הסבר אחר ללמה אתה מתנהג ככה!״ כבר אמרתי מייואשת. הוא שתק, נאנחתי בשקט כבר לא ידעתי מה עוד לעשות.
״תני לי לקחת אותך הביתה״ הוא רק אמר בשקט, לא רציתי להסכים, זה בעצם הדבר האחרון שרציתי לעשות עכשיו, אבל נאחזה בי המחשבה שאולי סוף סוף נדבר על זה, או שאולי נסע שוב למקום שקט שבו רק אני והוא משנים. אני מתגעגעת לזה, אני מתגעגעת אלינו... מעולם לא רציתי להיפרד מזה.