My Bestie

פרק 9- מזל טוב

***נקודת המבט של קיילי***

״קיילי?״ יום לפני יום ההולדת שלי, אני לא ילדה של חגיגות, אבל ידעתי שלאיתן לא אכפת, ידעתי שהוא יעשה לי משהו לא משנה מה. אני לא שונאת ימי הולדת, בכלל לא. אני פשוט לא חושבת שזה כזה ביג דיל. ״איתן?״ ירדתי למטה במדרגות כששמעתי אותו קורא לי מלמטה, והייתי דיי מופתעת לשמוע שהוא פה. ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי כשירדתי למטה, רואה אותה מחכה לי בקצה המדרגות. ״שימי נעליים ובואי״ הוא אמר ואני חיברתי גבות מבולבלת. ״לאן?״ שאלתי. ״פשוט בואי״ הוא תפס את היד שלי וגרם לי לרדת את שתי המדרגות האחרונות על ידי משיכה מהירה אליו. נעלתי נעליים והלכתי אחריו לדלת היציאה. ״כבר דיברתי עם אבא שלך״ הוא אמר כשנראתי מודאגת לגבי זה שאני יוצאת סתם ככה מבלי להגיד לאף אחד. היה חשוך בחוץ, כבר עשר בלילה, לא הבנתי מה לעזאזל איתן רוצה בעשר בלילה. נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע, רואה מסביבי את חיי הלילה של לוס אנג׳לס מתחילים לפעול, עד שלאט לאט התרחקנו מהעיר. ״לאן נוסעים?״ שאלתי. ״מקום קצת שקט״ הוא אמר ממשיך לנהוג. אני חיכיתי בסבלנות, מסתכלת מסביב לחלון. התחלנו להכנס לתוך יער, ואני רק נהייתי יותר ויותר מבולבלת. ״אם לא הייתי מכירה אותך הייתי חושבת שאתה חוטף אותי״ הרמתי גבה והוא צחקק, הצחוק האהוב עלי. ״ומה אם את לא מכירה אותי?״ הוא אמר ואני גלגלתי עיניים. ״כן..מה אם אני לא?״ שאלתי, ׳משחקת׳ את המשחק שלו. ״אז מזל שאת כן מכירה״ הוא אמר לא מוריד את העיניים מהשביל המוזר ביער החשוך.  ״או שמזל שהבאתי את התרסיס מדמיע שלי״ אמרתי מרימה גבה והוא הסתכל עלי רציני לרגע. ״אפילו לא בצחוק קיילי״ הוא אמר מחזיר את העיניים לדרך. ״מישהו פה במצב רוח רציני״ אמרתי מצחקקת והוא לא יכל שלא לחייך מעט. ״כשזה נוגע אלייך, תמיד״ הוא אמר ממשיך לנסוע, חייכתי בשקט כי לא התאפקתי. החננו באמצע שום מקום, הוא סגר את המנוע והתחיל שקט מוחלט, חושך מוחלט. ״מה אנחנו עושים פה?״ שאלתי, לא מבינה מה לעזאזל איתן רוצה. ״קצת קאמפינג, לא עשינו את זה מאז כיתה ו׳״ הוא אמר יוצא מהמכונית, יצאתי גם אני, רואה אותו מוציא מהאוטו כמה דברים כמו עששית ואוהל.
צחקתי כשהבנתי שהוא רציני לגבי הקאמפינג, אבל עזרתי לו בכל זאת להקים את האוהל ליד המכונית באמצע היער כשהוא הלך להביא כמה עצים.
היה חשוך ומקסים, יכולתי לשמוע את הינשופים והצרצרים מסביב. ״אז אני רואה שלא חטפו אותך...״ הוא אמר כשחזר עם העצים, במקומו הייתי פוחדת פחד מוות ללכת להביא אותם, לפעמים אני חושבת שלבנים אין פחדים בחיים האלה.
״מאוכזב הא?״ אמרתי מסיימת להקים את האוהל הקטן. ״אין לך מושג כמה...״ הוא אמר וצחקקתי. הוא התחיל להדליק את המדורה, כאילו הוא לא שכח בשש שנים האחרונות בכלל איך לעשות את זה. ״ברצינות פשוט הלכת לשם בחושך? באמצע יער? לעזאזל זה כאילו שאין לך בכלל פחדים״ אמרתי בקול רם את המחשבות שלי והוא צחק כשהדליק את המדורה.

״תאמיני לי... יש לי פחדים, אל תדאגי בנוגע לזה״ הוא אמר לא מסתכל עלי, אני תהיתי מה הפחד הכי גדול שלו, מה זה כבר יכול להיות...
פתאום יצאה אש מהמדורה, וישבנו על ידה, הרבה זמן לא הייתי ככה באמצע היער, בטח שלא עם איתן. בטח חברות שלי תכננו לצאת איתי לאנשיהו היום בערב ועכשיו הן יכעסו כשיראו שאני לא עונה. ״ברצינות מה אנחנו עושים פה איתן״ שאלתי מעט מבולבלת כשבהיתי באש שחיממה את כולי מהקור של היער בלילה. ״רציתי להיות הראשון להגיד לך מזל טוב״ הוא חייך. ישבנו מול המדורה, נשענים על חתיכת עץ עבה ויציבה מאחורינו, יכולנו לשבת עליה אבל העדפנו לשבת כמה שיותר קרוב לאש, וחוץ מזה, ככה הייתה לנו משענת וזה היה הרבה יותר נוח. איתן כיסה את שנינו בשמיכה כשהתחיל להתקרר, ופשוט דיברנו שעות תוך כדי התחממות המדורה.