My Bestie

פרק 16- בכי ויובש

נאנחתי בשקט כשקמתי מהכיסא ומיד יצאנו מהבניין.
נכנסנו למכונית שלו, ולא הוצאנו מילה. כל הנסיעה הייתה שקטה ומחרידה, לא היה שום רעש, רק רעש המכוניות הנוסעות מבחוץ. לא הרדיו, לא הקול שלי ולא הקול שלו. פשוט שקט.
ראיתי איך הוא כל פעם מתכוון להגיד משהו אבל מיד שותק ולא מוציא מילה. כמו שחשבתי, אנחנו לא מתכוונים לדבר על כלום, מתי בפעם האחרונה כן דיברנו על משהו? כבר זיהיתי את הדרך לבית שלי והגענו במהרה. הדבר הטוב היחידי שיצא לי מזה הוא הכסף שחסכתי על המונית. מעבר לזה, לא הייתי צריכה להסכים לנסוע איתו, העובדה שחשבתי שנדבר בנסיעה ובסוף לא הוצאנו מילה רק איכזבה אותי יותר, ונהיה לי כואב בלב.
פתחתי את החגורה והתכוונתי לצאת החוצה, אבל לא עצרתי את עצמי ומיד התסובבתי אליו. ״אם הנשיקה הזאת כן אומרת לך משהו ואני לא מדמיינת, תגיד עכשיו״ הייתי חייבת להגיד את זה, כבר לא שלטתי בזה יותר. הוא רק שתק, כמובן. חיכיתי שם בערך משהו כמו דקה ארוכה שנראתה כמו נצח. הוא לא הסתכל עלי, נמנע מכל מבט שלי. הדמעות התחילו לחנוק אותי בגרון ולאט עם כמה שניסיתי לעצור אותן הרגשתי אחת מהן חומקת על הלחי שלי ומרטיבה אותה לאט. אני בוכה..? אני בוכה... לא ידעתי בדיוק למה, ידעתי בוודאות שזה בגלל איתן אבל לא הצלחתי להניח את האצבע שלי, מה גרם לי לבכות? הנחתי שזה הכל ביחד, פשוט התפוצץ לי בפרצוף, והעובדה שאני לא יכולה לרוץ לבכות לזרועותיו של איתן רק הכאיבה לי יותר. ״הבנתי..״ לחשתי בשקט מנסה לעצור את הדמעות. מעניין אם בכלל הזיז לו שאני בוכה. יצאתי מהמכונית אבל הוא במהרה יצא אחרי. ״רגע קיילי חכי!״ הוא צעק לי כשכבר מיהרתי לפתח הבית, ושמעתי אותו מיד נכנס אחריי ונאנח כשעליתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת בחוזקה.

יכולתי להבין שההורים שלי הבחינו בזה. ניסיתי לעצור את הדמעות שכבר הכבידו על העיניים שלי. שמעתי את אבא שלי ואיתן הולכים למרפסת, יכולתי לשמוע את זה מהחלון שלי. הדבר האחרון שרציתי עכשיו הוא שאבא שלי יעשה לאיתן שיחה. ״אני מקווה שזה לא חמור..״ אבא שלי אמר, לא יהיה מסוגל לעולם לאיים על איתן. הוא כמו בן בשבילו. ״אתה יודע שבחיים לא אפגע בה שון..״ איתן אמר נשמע מעט מתוסכל. ״אני יודע, בגלל זה מוזר לי לראות אותה בוכה בגללך״ אבא שלי אמר, נאנחתי בשקט.. לשמוע את זה בקול היה אפילו יותר גרוע, מעולם לא בכיתי בגלל איתן. מעולם. הוא האחרון שאבכה בגללו.
״אני לא יודע איזה משחק אתם משחקים... אבל אני לא יכול לצפות בכם הורסים אחד את השנייה״ אבא שלי אמר. ״תעלה אליה..״ הוא המשיך. אני מיד נבהלתי. אני לא יכולה לנהל את השיחה הזאת עם איתן עכשיו, פה. ירדתי מהר למטה, יוצאת מהכניסה הראשית ומוודאת שאף אחד לא רואה אותי. הלכתי לכביש המהיר במהירות ותפסתי מונית. לא האמנתי שאני באמת נוסעת למקום הזה. כשכיוונתי את הנהג לתוך היער הוא חשב שאני מטורפת. בחושך הזה להכנס ליער לבד? גם אני לא הבנתי מה עובר עלי בערך.
שילמתי והודתי לו, למרות שהוא היה נראה מודאג. פשוט יצאתי מהמכונית והתחלתי ללכת ביער. זכרתי את הכיוון, לפחות קיוויתי שזכרתי אותו.