My Bestie

פרק 9- מזל טוב

״אז אני לא יודע אם אני אסכים לזה...״ הוא המשיך, מספר לי על ההצעה שקיבל מקלווין קליין להשתתף בקולקציה החדשה.
״אני לא מבינה איתן, זה עוד פרסום, עוד כסף, מה רע?״ שאלתי לא מבינה אותו כל כך. אני יודעת שהוא מפורסם בטירוף ואני לא חושבת שיש עוד איך לעקוף את מה שהוא עכשיו, אבל זה לא יכול להזיק, לא? ״אני לא מחפש עוד פרסום, בטח שלא ככה... אני לא דוגמן קיילי תמיד פחדתי להגרר למקום הזה, זאת אומרת זה לא דבר רע אבל הבטחתי לעצמי שזה רק לשם משחק. וכסף..? את הראשונה לדעת שזה לא משנה משהו..״ הוא הסביר, אהבתי לשמוע אותו מדבר. אהבתי לשמוע כמה שהוא לא אדיוט מטומטם, ובאמת יושב פה לידי בחור עם שכל, כמו שאני מכירה אותו, אותו איתן.

״למרות שזה לא כזה משנה... ככה או ככה קייט תסכים להצעה בשמי״ הוא אמר ואני מיד הופתעתי. ״מה זאת אומרת?? אתה לא חייב להסכים! אין שום דבר בקריירה שלך שמחייב אותך להיות דוגמן״ זאת אומרת, הוא הדוגמן האידיאלי, הוא מושלם. אבל, הוא רוצה לשחק, וזה לא פייר. ״כסף״ הוא צחקק מעט, צוחק כנראה מכמה שאני תמימה. ״אני עדיין לא אוהב את העובדה שהסכמת להשתתף בסוד האדיוטי הזה. את לא חלק מהעולם הזה״ ידעתי שהוא לא יניח לזה... ״אתה בעצמך אומר, זה סתם סוד טיפשי. אני אתאים לעולם בכוח, כל עוד זה לא יעשה לך בעיות... חוץ מזה, מה כבר כל כך מטריד אותך בזה? זה יהיה בסדר..״ ניסיתי לעודד אותו שאני לא סתם סובלת בזה. אחרת זה טפשי לגמרי.

״זה סתם... אני.. אני פשוט לא סובל את המחשבה שיתקעו לך מצלמות בפרצוף כל היום ושיכתבו עלייך ביקורות כל ערב, אני שונא את העובדה שאני צריך לחלוק אותך עם כל העולם״ הרגשתי את היד שלו מחליקה לאט על שלי מתחת לשמיכה המשותפת שלנו, גורמת לי לצמרמורות קלים, איתן תמיד תופס לי את היד, מגיל אפס. אני לא אמורה להרגיש צמרמורות, זה טיפשי.
״ברצינות איתן אני לא עד כדי כך מעניינת, ישכחו ממני באותה מהירות שעלו עלי״ ידעתי שזה נכון, איתן צחק, לא הבנתי מה מצחיק כל כך. ״את כל כך לא מודעת לעצמך קיילי...״ גלגלתי עיניים, לא מוכנה שוב להתחיל בשיחה הזאת שתמיד משאירה אותי מובכת.
״כבר הגיע הזמן..״ הוא אמר וקם, הגיע הזמן למה? ״חכי פה״ הוא המשיך והלך לכיוון המכונית. לא עבר הרבה זמן והוא חזר עם עוגת פאי קטנה ועליה שמונה עשרה נרות לבנים ויפים, מתקרב אלי כששר שירי ימי הולדת שגרמו לי לצחוק. ״שחקן, דוגמן, אבל לעולם לא זמר איתן״ צחקתי כשהוא התיישב על ידי עם העוגה בידו. ״תביעי משאלה״ הוא אמר כשקירב אותה אלי. הסתכלתי עליו בשקט, והוא הסתכל עלי עם עיניים חמות ונוצצות. הוא החבר הכי טוב שיכולתי לבקש. הכי טוב אי פעם. אני מרחמת על כל מי שאין לו אחד כזה.

נשמתי עמוק ועצמתי עיניים, נושפת על כל הנרות כשביקשתי בלב שלעולם לא ניפרד.
בשנייה שפתחתי את העיניים הרגשתי את כל העוגה הקטנה נמעכת לי לפנים, כל הקרם נדבק לי לפרצוף והייתי בשוק מוחלט. פתחתי את העיניים אחרי שניגבתי אותן מעט וראיתי את איתן צוחק עד דמעות. ״יום הולדת שמח ילדונת״ הוא חייך ומיד קפצתי עליו, מתה למרוח עליו את כל מה שעשה לי, הוא מיד קם והתחיל לברוח, אני כמובן רצה אחריו בצרחות. הוא לא הפסיק לצחוק ולרוץ בו זמנית. הוא היה מהיר מדי, אבל הצחוק התיש אותו עד שהוא לא הצליח לרוץ יותר ואני קפצתי עליו, מבינה שאנחנו באמצע שום מקום אבל זה לא הפריע לי מלחכך את הלחי שלי בשלו, גורמת לכל הפרצוף שלו להתמלא בקצפת ובמילוי כמוני. ״טעים?״ שאלתי כשהוא לא הפסיק לצחוק גם כשמרחתי עליו כל מה שיכולתי.
״ידעתי שלא אצא מזה בחינם...״ הוא חייך, ושנינו נראנו כמו שני טמבלים מלאים בקצפת.