קללה של אושר

פרק 26

ליבי דופק בחוזקה.חוזקה כזאת חזקה שאני מרגישה שהלב שלי יצא מהמקום עוד רגע.
כל השנים האלו מסתכמות שלי ברגע אחד דל.
הוא כאן.
הוא כאן.
הוא כאן.
והוא שוב פעם כאן.
ידיו על השפתיים שלי.
אני לא מצליחה לראות את עיניו בבירור.
את העיניים היפות שלו שכל כך התנהגתי אליו.
הדמעות לא מפסיקות לזלוג.אני מנשקת את הכף יד שלו שכרגע מונחת על השפתיים.
זה הוא.היד שלו.היד שלא הרגשתי כל כך הרבה שנים.
בשבילי שניה אחת בלעדיו זה כיאלו לקחו לי את החמצן.

אני בוכה,הלב שלי שלי בוכה.מהתרגשות?מלא מחשבות רצות במוחי.
הוא מתיישב לידי,מצמיד את הפנים שלו לשלי ואז הוא מנשק אותי.
כל כך חזק,כל כך עוצמתי,כל כך מחשמל,בחיים לא הרגשתי זרם כל כך חזק בגוף שלי.
אפילו לא כמו בפעם הראשונה שלנו.
אפילו לא בכל הימים שהיינו ביחד.
זה פעם ראשונה שאני מרגישה.
כל כך חשופה.
פעם ראשונה שאני מרגישה נבגדת ואוהבת יחדיו.
פעם ראשונה ששברו לי את האמון כל כך חזק אבל בשניה הצליחו להחזיר לי אותו.
פעם ראשונה שאני מרגישה כל כך בודדה אבל מלאה מבפנים.
בנשיקה שהוא מילא אותה,אחרי שנים שאני מחפשת אותו בפנטזיות שלי.אחרי שנים שאני מדמיינת אותו מנשק אותי.
הוא מילא את כל הריקנות  שהרגשתי.

הוא פה,והוא מנשק אותי באמת.

הוא מנשק אותי כל כך מהר,עם הרבה געגוע,אהבה,חמלה,נתינה מעצמו,עם הרגשה שהוא חיכה לרגע הזה  יותר ממני.
הוא לא מפסיק לנשק אותי,משכיב אותי במיטה בעודו עדיין מנשק אותי.
השפתיים החמות שלו על השפתיים שלי.רטובות.
זה לא אמיתי.
אני מרגישה את הפרפרים האלו,הפרפרים שהרגשתי בפעמים הראשונות שלי איתו כשהייתי ילדה.
אני מנסה לגעת בפנים שלו,אבל הוא לא נותן לי.
״למ...״אני מנסה להשחיל מילה תוך כדי הנשיקה אך הוא לא נותן לי,״ששש..״ הוא לוחש על שפתיי וממשיך לנשק אותי.
ואז הוא הפסיק לנשק אותי אני מנסה לתפוס את הפנים שלו במבט אבל הוא במהרה יורד במורד הצוואר שלי ומנשק אותו נשיקות ארוכות ורטובות ,ואז הוא חופן את ידיו בשדיי ,אני מרגישה את הידיים הגדולות שלו,ידיים שכל כך הרבה זמן חיכיתי  למגע שלהם.
הוא ממשיך וממשיך לנשק אותי,לא אומר מילה.
בכל כך הרבה,כמיהה,תשוקה,השתוקקות.
זה בדיוק מה שאני מרגישה.
ואז הוא מחבק אותי.
מחבק אותי כל כך חזק.טומן את האף שלו בצוואר שלי ונושם לעברי.באותו זמן הוא חוטף נשיקות קטנות בצווארי.אני לא מצליחה לראות אותו.רק את השיער שלו.אני מלטפת את השיער שלו.
הדמעות שלי ממשיכות לרדת,ולרדת.ולרדת.
הוא כאן.
איידן.
בזרועות שלי.
על הגוף שלי.
אני מלטפת את הראש שלו כרגע.
אני מרגישה אותו.
כל כך לחוץ.
כיאלו זה רגע אחרון שלנו ביחד.
זה חלום?חלום שהתגשם?
הוא חזר?

איידן הכוחני,החזק,החסר מעצורים.
זה שאף אחד לא יכול לגבור עליו.
אני מרגישה אותו כל כך חלש כרגע.
אני מרגישה את הלב שלו.
אני מרגישה...
שדמעות יורדות מעיניו,אני מרגישה את הדמעות שלו זולגות על הצוואר שלי.
הוא לא מראה לי אותם,מכסה את הפרצוף שלו דרך הצוואר שלי.
״אני אוהבת אותך,איידן.״
אני לוחשת והוא נושם עמוק ומנשק את הצוואר שלי שוב.

ואז הוא קם,כל כך מהר שאני לא מספיקה לראות את הפנים שלו.
הוא לא נותן לי.למה?
יש לי כל כך הרבה שאלות.
אבל קודם כל זה,למה הוא לא נותן לי לראות את הפרצוף היפה שלו?
״אני הולך.״

מה?

״לא בבקשה אל תלך.
תשאר.״
אני מתחננת אליו,בבקשה.
לא עכשיו.
תשאר איתי.
אל תלך.
״אני לא יכול.״
הוא אומר בשקט,אני מסרבת להאמין שזה מה שהוא אומר לי.זה לא נכון.הוא משקר.
אני קמה מהמיטה במהירות,מנסה להתקרב אליו כל עוד הוא עומד עדיין עם הגב מאחור.
אני נוגעת בגב שלו.
מלטפת אותו.
מנשקת את הגב שלו נשיקות קטנות,ואז אני מכניסה את היד שלי מתחת לגב שלו,ואני מרגישה את זה.
יש לו מלא צלקות בגב.
מה שלא היה לו פעם.
מעולם לא היו לו צלקות כאלו בגב.
מה קורה כאן?

ואז הוא מעיף את היד שלי בעדינות כזאת כדי לא להכאיב לי,ופשוט הולך.
משאיר אותי בהלם.
אני לא הולכת אחריו,אני רצה למרפסת.נועלת את הדלת.
וצורחת כל כך חזק לשמיים.
צרחה מהלב,צרחת זעקה כל כך ענקית.
זה שיחרר אותי.
ואז אני מתפרקת.
נופלת לרצפה ופשוט מתפרקת.

בוכה לאלוהים.
האהוב שלי.
האהבה הכי גדולה שלי.
איידן שלי.
הוא כאן.

*****

חזרתי.
אני בעצמי לא מאמינה עדיין.עוד לא עיכלתי.
אבל כנראה שאני לא יכולה בלעדיכן כל כך הרבה זמן ובלי האהבה שלי לכתיבה.
הפרק קצר,אבל הרגשתי שאני חייבת לכן לפחות את זה.
3 פרקים בבום לא בא ברגל😊
אנחנו נדבר בעזרת ה׳ על הכל.
בנתיים תהנו מהפרק❤️