"אני שונאת את זה"
"אני יודע"
"אני לא רוצה להיות פה"
"אני יודע"
"אם היה לי רק עוד קצת זמן הייתי מוצאת עליו משהו. כל דבר."
"אני יודע."
"פאק. אין לי איך להוציא אותה מזה, נכון?"
"בהתחשב בזה שהם עומדים להתחתן עוד פחות מעשרים דקות, לא. אין לך איך להוציא אותה מזה."
"אני שונאת את זה"
"כבר אמרת את זה. אין מה לעשות ונוס. זה החיים. אבא שלי מגיע, אז כדאי שתבחרי את המילים שלך." ונוס הסתכלה לרגע על אבא שלי מתקרב עם גרייס, ואז הישירה מבט קדימה לכיוון הבמה ולא אמרה עוד כלום.
שנאתי לראות את גרייס ככה, היא נראתה כל כך אומללה. ידעתי שהיא מרגישה שזה באשמתה, אבל זה היה אשמת אליסיה בדיוק כמו שזה היה אשמתה. הן ידעו מה יקרה אם הן יתפסו.
"דניאל." אבא הניד בראשו לכיווני "היי אבא." אמרתי וחזרתי על המחווה, הוא התיישב לידי, ראיתי את הידיים של ונוס נקפצות בזווית העין, היא היתה כמו קפיץ, יותר בדרך כלל.
רציתי לשים את ידי על ידה, לא עשיתי את זה.
***
ונוס עמדה בצד כל החתונה. היא רקדה איתי ריקוד אחד, היא נראתה חולה והתחלתי לחשוש שזה לא רק בגלל רגשות אשם כלשהם שהיא לא הצליחה להציל את אליסיה מהמצב המאוד לא נעים שהיא נקלעה אליו.
"מה קורה?" הושטתי לה כוס שמפניה "את לא נראית נהדר."
"תודה, מעריכה." היא אמרה במרירות.
"ונוס, את יודעת שאני חושב שאת מהממת, ולא נראה לי שאני צריך להזכיר לך את זה. את לא נראית בסדר כרגע ולא אכלת כלום. מה קורה?"
"מותר לי להיות חולה דניאל, זה קורה." היא לקחה את השמפניה ורוקנה את הכוס בשתי לגימות.
"אם את חולה אז אולי לא כדאי שתשתי."
"תעזוב את זה דניאל, אין לי מצב רוח להרצאות שלך. תעדכן אותי כשאפשר לצאת מפה."
***
"מה עבר עלייך שם ונוס?" שאלתי ברגע שנכנסנו לאוטו. היא לא ענתה, היא הסתכלה החוצה מהחלון ולא דיברה איתי כל הנסיעה. לא הורדתי את המבט מהכביש, אבל כשעצרנו נעלתי את הדלתות של האוטו "תדברי איתי."
"אני אמרתי לך כבר, אני לא מרגישה טוב תעזוב את זה."
"אני לא מאמין לך."
"מה אתה רוצה שאני אגיד? שאני בסדר עם מה שחזיתי בו עכשיו? שאני לא מתה מפחד רק מלחשוב על מה היא עוברת עכשיו כשהאורחים הלכו הביתה? שאני לא מתפללת שהיא על גלולות? אתה נתת לזה לקרות דניאל. ילדה בת שבע עשרה נאנסת עכשיו על ידי גבר שמבוגר ממנה פי ארבע בערך ואתה מתנהג כאילו זה הדבר הכי נורמלי ובסדר שקיים."
"הוא בעלה."
"זה לא הופך את זה לבסדר" היא פתחה את הנעילה של האוטו ויצאה החוצה, יצאתי אחריה ותפסתי בידה "ונוס..."
"אל תיגע בי." היא משכה את ידה, ידי צנחה ברגע שהמילים יצאו מפיה. "אני יכולה לחיות עם כל כך הרבה מהדברים שקורים בעולם שלך, עם זה אני לא יכולה לחיות." היא נכנסה למעלית, חזרתי לאוטו ונסעתי לאואסיס.
***
"אתה נראה נורא." קוותה ציין את המובן מאליו "אני חושב שכדאי שאני אסיע אותך הביתה." שתיתי לא מעט בחתונה, והמשכתי את זה במועדון. הייתי צריך לגרום לזיכרון של הרעל בקול של ונוס כשהיא אמרה לי לא לגעת בה להעלם. היא מעולם לא דיברה אליי בטון הזה, והמילים האלו מעולם לא הופנו אליי. פאק.
"אני בסדר קוותה"
"לא אתה לא. וכשמנהל המועדון נראה שפוך לגמרי במועדון של עצמו זה עושה רע לעסקים. אז תתאפס על עצמך ובוא נלך"
"אני בסדר. זה לא התפקיד שלך לדאוג לי."
"אבל זה כן. אידיוט. זה התפקיד שלי בתור חבר שלך ובתור היועץ שלך. אתה משלם לי על זה." לא היה לי איך להתווכח עם זה. באמת שילמתי לו על זה.
"טליה נכון? את יכולה להביא לחבר האידיוט שלי מים?" טליה ניסתה לעצור את הצחוק שלה ועשתה כדבריו של קוותה, שתיתי את כוס המים שהיא הושיטה לי "תודה" מלמלתי
"אין על מה. זו העבודה שלי, כמו שזו העבודה שלו לגרור אותך החוצה עכשיו לפני שתסתבך בצרות. תחזור הביתה החברה שלך מודאגת."
"היא כתבה לך?" הבחורה על השיער הכחול הנהנה "לפני שעות כבר. היא בטח ישנה. זה מאוחר."
נאנחתי ונעמדתי, העולם הסתחרר לרגע לפני שהתאפסתי על עצמי ויצאתי מהמועדון עם קוותה.
"לאחוזה או ללופט?" הוא אמר כשזרקתי אליו את המפתחות לאוטו, הוא הגיע עם אופנוע "ללופט, יש לי שיחה לעשות. תיקח את האוטו אליך ותאסוף אותי מחר"
***
ונוס לא ישנה. היא ישבה במטבח עם כוס יין וספר שנסגר ברגע שבו המעלית נפתחה "סליחה." היא אמרה "אני הרגשתי אשמה והוצאתי את זה עליך למרות שלא היתה לך שליטה בסיטואציה יותר מכל אחד אחר."
"הרגשת אשמה?"
"כן... אני אמרתי לגרייס שהיא תהיה בסדר, אני עודדתי אותה להיות מי שהיא, וכתוצאה מזה גם היא וגם אליסיה נפגעו. אני כל הזמן שוכחת לאיזה עולם נכנסתי, אני רק רציתי שיהיה לה טוב, אני..." היא נאנחה "אני הייתי צריכה לגרום לה להאמין שלא יקבלו אותה, גם לא אתה. אולי אז היא היתה מוותרת על זה מראש."
"זו לא אשמתך." היא באה לקטוע אותי "לא ונוס. אני רציני. אני הבטחתי לה שהיא והחברות שלה יהיו בטוחות ואני לא עמדתי במילה שלי, זה לא הופך אותי לאשם. האשמים זה אבא שלי ואבא של אליסיה. והם לא ישארו פה עוד הרבה זמן."
"אתה אומר את זה, אבל מתי תפעל?"
YOU ARE READING
נסיכת מאפיה כרך ב
Romanceספר שני בסדרת מלכות שבורה טיוטה גולמית דניאל רנירו לא ידע מה יקרה לו כשהוא הכניס לביתו את ונוס, סוכנת צעירה שעמדה בניגוד מוחלט לכל סט הערכים שלו, למי שהוא. הוא ידע שאסור לו לסמוך עליה, ובהתחלה זה היה המצב, אבל כשהוא ראה אותה נשברת, כשהוא ראה אותה ב...
