כמעט שבוע עבר מאז הגעתי לפורטלנד לפני שאלכסנדר אבקומוב הופיע מחדש. נראה היה שהוא ידע שאנחנו מודעים לנוכחותו וניסה כמיטב יכולתו להעלם, אבל כל אחד מופיע בסוף. אבא יצר קשר עם ג'קופו במקומי, ואני דיברתי עם סלבטורה שהסכים שזה הצעד החכם ונתן את אישורו.
"אני אשאר פה כמה זמן שצריך. הבני זונות צריכים ליפול." אמרתי, הייתי אמור לחזור היום לוגאס, אבל לא הרגשתי שצריכים אותי שם. קוותה חזר לפני יומיים וניהל דברים בהעדרי.
"דניאל אני יכול לנהל את העיר שלי. אני יודע שאתה לא רוצה לזלזל ושזה עניין של כבוד ונקמה, אבל אני אקרא לך על כל דבר חדש ובטח אם נמצא אותם." ישבנו במשרד כשהעוזר של ולריו רוקו נכנס "יש סיבה שנכנסת בלי לדפוק?" ולריו עשה את אותו הדבר שאני נטתי לעשות ודיבר יותר בקשיחות ממה שהיה נחוץ כשהיו אנשים נוספים בחדר והוא היה צריך להראות סמכות.
"לא רק שמצנו את אבקומוב, אני כמעט בטוח שאיבנוב נמצא איתו." נעמדתי "אנחנו יוצאים, עכשיו." ולריו נגע בידי והסתכל עליי בזהירות, ידעתי שהזעם שניצת בעיניי הפחיד אנשים, אבל ולריו לא היה אדם שיפחד מדברים כאלו, הוא היה אנדרבוס חסר רחמים. "אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים, אנחנו לא יכולים להיכנס למקום שאנחנו לא מכירים. רוקו, מה הם גילו?"
"הם נראו בנמל תעופה פרטי חצי שעה מחוץ לעיר." שיט בחיים לא נגיע בזמן. הסתכלתי על ולריו "העיר שלך, החלטה שלך." אמרתי, סיכון חיילים במרדף שווא לא תמיד היה שווה את זה. "בואו נזוז, אין הרבה זמן."
***
היה סביר שזו מלכודת, ולכן ברגע שהגענו לשדה התעופה זזנו בזהירות. שום מטוס לא המריא בארבעים וחמש הדקות שלקח לנו להגיע מהאחוזה של משפחת נוצ'י אל שדה התעופה, לפחות לפי המידע שהחיילים הזרימו לולריו. החשדות שלי התממשו כאשר נכנסנו לשדה התעופה והיריות התחילו. משכתי את ולריו לצד של בניין, אם נחכה מספיק זמן הם יתישו את עצמם או יבזבזו את התחמושת שלהם על מרדף מיותר, אבל גם יכול להיות שהם יעלמו לנו. נכון לכרגע לא יכולנו לאבד עוד חיילים.
"פקודה שלך." אמרתי לולריו, הוא הכיר את החיילים שלו הרבה יותר טוב ממני, לא יכולתי להיות זה שיגרום לעוד חברי פמיליה למות.
"עוד חיילים מגיעים, נשחק חכם ולא נמהר." הנהנתי, זו היתה ההחלטה שקיוויתי שהוא יקבל. שלפתי עוד אקדח, לבני זונות היו רובים והרבה יותר תחמושת, הם בלי ספק תכננו את זה. נעמדתי וסרקתי את הסביבה שלי בזמן שולריו הקליד משהו בטלפון שלו, כנראה פקודות לקפטנים שלו. הטלפון שלי רטט, אבל לא טרחתי להסתכל בו. השניות הפכו לדקות, הדקות לשעות בזמן שכלום לא קרה והתגבורת לא הגיעה. ולריו נראה מודאג, קיבלתי מספר הודעות וגרייס התקשרה חמש פעמים בשעה האחרונה אבל לא יכולתי לדבר איתה, לא עכשיו, מה שזה לא יהיה היא תצטרך לחכות. עמדנו שם דוממים, בלי להוציא קול ובלי לזוז.
YOU ARE READING
נסיכת מאפיה כרך ב
Romanceספר שני בסדרת מלכות שבורה טיוטה גולמית דניאל רנירו לא ידע מה יקרה לו כשהוא הכניס לביתו את ונוס, סוכנת צעירה שעמדה בניגוד מוחלט לכל סט הערכים שלו, למי שהוא. הוא ידע שאסור לו לסמוך עליה, ובהתחלה זה היה המצב, אבל כשהוא ראה אותה נשברת, כשהוא ראה אותה ב...
