פרק 18

382 23 2
                                    


טריגר: טראומה



"איך יוצא שאת פה יותר ממני?" טליה נכנסה לחדר הכושר בדיוק כשסיימתי אימון, שמחתי לחזור לעשות ספורט כמו שצריך, התחלתי להתחרפן.

"אני לא עובדת, או לומדת, או עושה משהו עם החיים שלי. ובפחות משנה היו שלושה מקרים שנפצעתי בהם קשה ולא יכלתי להתאמן, אני רוצה לחזור לכושר."

"את לא גרה באיזו אחוזה שרק הסלון בה יותר גדול מכל הבניין הזה או משהו? אין לך חדר כושר פרטי? לא שאכפת לי שאת כאן כן?"

צחקתי "אני לא גרה באחוזה, כן יש לי חדר כושר בדירה, ואני פה כי כיף לי פה וזה מזכיר לי את הבית." חייכתי ושתיתי שלוק מים "תמיד חייתי טוב, אני יודעת שאני פריווילגית, אבל לא עד כדי כך. עד שהגעתי לוגאס מעולם לא לבשתי בגדי מעצבים, התכשיטים האלו" הרמתי את שני הצמידים שלי, זה שדניאל קנה וזה שגרייס ואניסה קנו, וענדתי אותם מחדש "לא היו משהו שאפילו הייתי חולמת עליו. אכלתי בשלושת החודשים האחרונים במסעדות יותר מאשר בכל החיים שלי ביחד, חלמתי על לעשות רישיון כי המחשבה על להיות תלויה במישהו אחר שיסיע אותי לכל מקום גרמה לי לרצות לקפוץ מאיזה צוק ועכשיו יש לי פאקינג נהג."

"למה לא למדת לנהוג באמת? את יכולה..."

"אני גם אעשה את זה בשלב מסויים, אני פשוט צריכה להרגיל את החבר שלי לרעיון לפני." האמת היתה שפשוט לא חשבתי על זה כבר הרב זמן. מוזר לראות איך דברים שחלמתי עליהם הפכו לכל כך לא חשובים. לא תכננתי להוציא רישיון באופן מסודר בזמן שאני פה, אבל זה לא אומר שלא יהיה שימושי לדעת לנהוג.

"טוב, אם את מבלה פה כל כך הרבה, אני הולכת להחזיק אותך בהבטחה שלך, אני צריכה מאמנת."

חייכתי, קיוויתי שהיא תגיד את זה. התגעגעתי לאימונים קבועים, התגעגעתי לאימונים בקבוצה. פאק לא הבנתי כמה זה היה חסר לי עד שהיא אמרה את זה.

"אני אקח את המבט הזה כתשובה חיובית?" הנהנתי לדבריה והיא המשיכה "יופי, אז אנחנו הולכות עכשיו למשרד, יש לי כבר עשרים ושמונה מתאמנות, ואני צריכה את עזרתך."

***

"אני רוצה ללמוד לנהוג." שכבנו במיטה, ראשי על חזהו של דניאל ויד אחת שלו סביבי.

"מכונית או אופנוע?" מבטי קפץ אליו באחת והתיישבתי "אתה לא הולך לריב איתי על זה?"

"מתי זה עזר לי לריב איתך על משהו ונוס? אם את רוצה ללמוד לנהוג את תלמדי לנהוג, לפחות ככה אני אוכל לפקח על כל העניין." הוא נאנח, לא נראה יותר מדי "עכשיו תשכבי חזרה ולכי לישון."

"אתה לא תשנה את דעתך בבוקר סתם כי תהיה במצב רוח אחר?"

"לא, אני לא. מבטיח. עכשיו לישון."

נסיכת מאפיה כרך בحيث تعيش القصص. اكتشف الآن